משומדים/מומרים, הרב הילמן הרב שיינפלד ישורון ומוריה

ראה זה מצאתי, בענין מאמרו של הרב הילמן שהתפרסם לא מזמן גם בישורון וגם במוריה, אלא במוריה באה גם
תגובת המהדיר הרב שיינפלד. העניין השתרבב כאן בתוך אשכול שדן בענייני אגרות הרב בעל התניא, ונבלע, ולהודעה דהלהן יש תוספת ניכרת לדיון והבאת הדברים כמות שהם. זו הדעה של 'דגים' שם

לאחרונה, בחוברת האחרונה של 'מוריה' שיצאה לאור לפני הפסח,
נתפרסם מאמר של הרב ד"צ הילמן שליט"א, על מהדורת תוספות טוך לקידושין,
וממנו עולה ביקורת קשה על המהדיר,
בעיקר בענייני הנוסח המועתק מכתבי היד והטיפול בו,
ובמיוחד בענייני לשונות שנשתבשו בשל הצנזורה הנוצרית או הפנימית [באונס הצנזורה החיצונית].

באותה חוברת נדפסה גם תשובתו המשעשעת של המהדיר,
המעידה כמאה עדים שאין הוא מבין בענייני כתבי יד, דרכי המדפיסים,
דרך הטיפול בכתבי יד, וחוסר ידיעה מוחלטת בענייני צנזורה,
והחמור מכול, שאינו מעלה על דעתו עד כמה אינו יודע, ומתקיף בלעג
חכמים שהתמחו בכך במשך עשרות רבות בשנים, וכבר פקיע שמייהו בשטחים אלו.

באופן מעניין, מסתבר [וכן גם העלו באופן מגומגם בפורום על ספרים וסופרים],
שהמאמר של הרב הילמן נשלח למערכת 'מוריה' כבר יותר משנה,
ומאחר ולא הגיבו כלל, והיה מובן שאין בדעתם לפרסמו, שלח הרב הילמן את המאמר ל'ישורון',
ושם הופיע המאמר הזה כמה שבועות לפני שהופיעה חוברת זו של מוריה.
במאמר שב'ישורון' חלה לבסוף תפנית מעניינת מאוד,
שהספיק הרב הילמן להכניס ברגע האחרון, שנתנה כיוון קצת אחר להבנת הבעי',
כלומר הבעי' אינה יותר 'תעלומה' מאיזה כ"י נדפס הספר, וזו נפתרה ע"י
מציאת כתב יד זה, אך בכל השאר כל הטענות על הרשלנות ועל הבטלנות
נשארות על מקומם!

מאחר ומוסכם ומקובל על כל המומחים שעוסקים בכתבי יד ובקורות ישראל,
שהייתה צנזורה נוצרית ששיבשה הרבה בדפוסים, שנדפסו ע"פ רשיונם
ותחת עינם הפקוחהשל הצנזורים [ברובם, ואולי כולם היו יהודים משומדים,
החל מניקולאס דונין מויכוח פריז ומפול כריסטיאני מויכוח הרמב"ן, מחברי
ספר הזיקוק, ויועצי האפיפיורים שפרסמו את האיסורים, ועד הצנזורים
שפעלו במלכות הרשעה שברוסיה],

ומאחר שמוסכם ומקובל על כל המומחים שהמילים שנשתרבבו בשל
הצנזורה הרשעה ודרישותיה [והדברים כמובן גלויים וגם מתועדים
במסמכים רשמיים של הכנסיה], אינן מצויות כלל בכתבי יד ובדפוסים
שלא היו תחת יד הצנזורה, היה פלא גדול, לראות בספר של אחד
הראשונים, שנדפס מכתבי יד, לשונות של צנזורה.

בבדיקה שערכו ת"ח בארבעת כתבי היד שעל פיהם נאמר שנדפס
חיבור זה, לבקשתו של הרב הילמן, הוברר לו שבכתבי היד לא נמצאים  
הלשונות הללו.

נוצרה אפוא תעלומה, מנין באו אלו למהדורה שנדפסה. שיער הרב הילמן
שאולי היה כ"י נוסף שהוכן לדפוס בזמן מאוחר ובו כבר הכין מי שהכין,
את החיבור שיתאים לדרישות הצנזורה. ומסיבות שונות העלימו את קיומו.

ב'ישורון' הספיק הרב הילמן לשגר למערכת, תוספת למאמרו, שהחליפה
את הפיסקה האחרונה בו, ובה הודיע שבינתיים הגיעו לידיו צילומים של
מה שמכונה שם כ"י א, ואכן יש בו לשונות של צנזורה, ומן ההכרח לומר
שזה כתב יד מאוחר מתקופת הדפוס שכנראה כבר הכין אותו מישהו
כאמור, או שהיה במקום שהיתה סכנה של בדיקה בספרי היהודים
[כידוע מהמבצעי הבדיקה והביעור הגדולים שנערכו במנטובה, ובעוד מקומות].

לגופו של דבר, יש לבדוק את כתב היד הזה, ולעמוד, אם אפשר, על תכונת כותבו.

לענייננו כאן, כאמור המשעשע הוא שהמהדיר בתשובתו הקוצפת [וגונב לאזני
שהיא כבר נוסחה מעודנת מאשר הייתה בתחילה], גילה את קלונו לגמרי,
והרי הוא הולך ומכחיש את כל הידוע לעיני כל ישראל, ומשלה עצמו בפלפולי
סרק והבל, לדחות קביעות עובדתיות מקויימות.

לעניין הנדון באשכול זה, החילוף: משומד / מומר, כתב מהדיר בזה הלשון
 

ו. לשיטת הרדצ"ה (בעקבות הררנ"נ רבינוביץ) הוחלפה המילה "משומד" או "השתמד"
במילה "מומר" או "המיר" בהרבה ספרים וגם בתוס' טוך בהשפעת הצנזורים המשומדים.

מהן "הטענות של הרב שיינפלד בחילופי תלמוד וגמרא"?
מעולם לא הבנתי מה הפריע לצנזור המלה "תלמוד" ונחה דעתו במלה "גמרא".
אם איני טועה, גם בדפוסים שלא נגעה בהם יד הצנזורה נכתב (אחרי כל משנה) "גמרא" ולא "תלמוד".

מאחר שנגררתי לכאן, מהתם ושם היה הדיון בענין משומד/מומר, על כן צמצמתי דברי לענין זה.
לשאלת אתנחתא. כן מאמריו של הגרד"צ הילמן שליט"א בענין הצנזורה פורסמו ב'צפונות', ואפשר
לראותם ב'אוצר החכמה'.
באותו אשכול על מומרים ב'עצכ"ח', הבאתי את המו"מ בשאלה כיצד מותר לו לרב המשיא זוג חילוני,
מח"ש רח"ל, להושיט לחתן את היין, שהרי החתן יאסור במגע את היין, ונמצא מכשילו, בשתיית
יין שנגע בו מח"ש. ודנו בזה הגר"מ שטרנבוך שליט"א, הסטייפלער זצ"ל, ובשם בנו הגר"ח שליט"א.
והראתי שכולם לא ידעו שהמלה 'צדוקי' שם בסוגיא דחולין, היא משל הצנזור ימ"ש, וחזרה למקומה
ראיית הגר"ח שמותר להושיט למין יין עיי"ש.
ברצוני להוסיף, כי בעקבות הערתי, שאל הגרדצ"ה את הגר"ח, על כך, והודה לזה!
וזה כתוב כמדומה באחרון המאמרים ב'צפונות' שם.

ועוד ברצוני להוסיף פרט חשוב, בענין משומד/מומר. בספר החשוב שערי תורת א"י, של הרז"ו רבינוביץ
בהערותיו לספר משבי"ח, הביא ממנו בשם ספר 'גבעת שאול' [איני יודע למי כוונתו, לכאורה זה צריך
להיות ספרו של ר' שאול מורטירה, רבה של קהילת אמשטרדם, אך לא לפום ריהטא לא מצאתי שם]
ש'מומר' הוא הקדום והאחרונים החלו להשתמש במלה 'משומד'. הר"ז רבינוביץ לנכון דחה דעה זו
לגמרי. הפרופ' הגר"ש [כך מכנהו הגרש"י זווין בכ"מ] ליברמן, במאמרו בס' וולפסון, העיר ג"כ על כך,
שבכל כתבי היד ובכל ספרי הדפוס הקדומים שלא עברה עליהם הצנזורה, אין בכלל המלה 'מומר'!
יש רק משומד!
וקשה, הנה בס' דקדוקי סופרים להגאון הנורא, ררנ"נ רבינוביץ, לא ציין אצל המלה 'מומר' שנו"ס?
וי"ל, מה נעשה אבל בכ"י מינכן באמת כתוב תמיד רק 'משומד'!
ואכן העיר הערה כללית במבואו על כמה שינויים שלא מציין להם, ובהם גם מלה זו!
חוששני שעדיין ירא היה הגררנ"נ רבינוביץ מרשעת הצנזורה בימיו בגרמניה, וגם ברוסיה, שהיו
בכל תוקפם המרושע. ועל כן יצא ידי חובתו בהערה כללית. ואם יש למישהו הסבר טוב יותר
אשמח לשמוע.
כמדומה שבתחילת חולין, המלה מופיעה 19 פעם ובכולם, כפי שכתבתי. בכה"י: משומד.
ועיין במאמרי הגרדצ"ה, על טעויות אצל תקיפי קמאי, בשל אי ידיעת דבר זה [ובכללם רבנו
מרן הב"י ומרן החת"ס].

לעניין החילוף תלמוד/גמרא, שאל לבנוני מה העניין בזה. אכן שאלה זו מטרידה אותי מזה
עידן ועדנים, אבל נוכח המציאות ונוכח התעודות הרבות של יחס הנוצרים אל ה'תלמוד', שהוא
סיפור מרתק בפני עצמו, מוכח שהייתה להם שנאה לא כבושה אלא גלוייה, צועקת ונושכת
בכל תוקף ועוז. וכידוע אצל הנוצרים, זה לא הסתיים בשנאה, אלא דבר זה היה כרוך בו
סכנת נפשות ועונשי מוות, כפי שברור מהפקודות, ומהסכמות הרבנים בכינוס של פיררא
ועוד, שתיקנו תקנות חמורות בדבר.
הדברים נמצאים, בספריהם של ב"צ דינור, ישראל בגולה, פינקלשטיין,
השלטון העצמי של היהודים בימי הביניים (אנגלית), פופר (אנגלית), הילגרס
(גרמנית), בספרון קטן של השופט חיים כהן 'על הספרים האסורים',
ובספרו של חן מרחביה התלמוד בראי הנצרות, ועכשיו בספר של אמנון
רז-קרקצקין.

אגב, שם בספר האחרון, מביא על בישוף ספרדי, כמדומה במ' הי"ג, שנתגלה לו בחלום
שיש ליהודים ספר ושמו 'תלמוד'. כמובן שיותר מזה לא נתגלה לו! וגם אחרי כן
כמעט שלמלומדי הגויים לא היה התלמוד ידוע, ותמיד היו מעורבים בדבר מ'אחינו'
המשומדים ימ"ש.

עצתי לאב"ד ירושלים, שאם ברצונו להוציא מהדורה חדשה ולתקן בה את אשר עיוות,
ילמד מתון מתון את כל ענייני כתבי היד והדפוסים הקדומים, מפי מומחים ולא מפי
'בעלי ידיעות' שהזכיר במאמרו, ויקרא את כל הספרים דלעיל, ושב ורפא לו.

יסלחו לי הקוראים, שאינני מפרט ואיני רושם את המען והכתובת לכל דבר, מפני
שעכשיו באישון לילה בנפול תרדמה על אנשים, אפשר לקצר, ותן לחכם ויחכם.

לגליצאי

דגים, שאלתי את הצפן מה יעשה עם ראיות הרב שינפלד מהלשונות המופיעות בראנ"ח ומהרש"ך. על זה ספציפית, לא קבלתי תשובה למרות שבאופן כללי ודאי שכדבריך ודבריו של הצפן הבטוי המקובל הוא משומדים ולא מומרים.

דגים והצפן.

יש לשער כי עם תום הפשפוש בגבעת שאול מוריטרה עברת לגבעת שאול, הספד על הגרי"ש נטנזון , לעמברג תרל"ה. ולשאר הספרים בשם זה המצויים באוצר החכמה. מקפץ על הגבעות.

 ובכן הערתו של הרז"ו רבינוביץ בס' שערי תורת אר"י (אגב למה לך להתהדר בנוצות לא לך, למה שלא תספר מנין הגעת לידיעה זו?) על המשבי"ח, מתיחסת  על מה שהביא המשבי"ח מספר גבעת ירושלים (וינה תרל"א ונדפס מקום בהשחר). וט"ס נפלה בהמשבי"ח ומשם גם בשערי תורת אר"י.   [בגבעת ירושלים יצא הכותב להוכיח כי תלמוד ירושלמי מאוחר הוא מאד ונכתב ע"י קראים...! (הקצנה חריפה של דברי פרקי בן באבוי על הירושלמי כספר של שמד)].

כתבת, שהמילה מומר באה כתחליף למילה משומד המכוערת בעיני הגויים. וכנראת סבור אתה  כדרך שתשב"ר מבינים שמשומד פירושו מלשון שמד. אכן קדמונינו לא פירשו  כן:

ר"ש פרחון במחברת הערוך ערך שמע בשם רב האי גאון: משומד פירושו מעומד מלשון עמד והשי"ן יתירה ומשום שיעמידהו לטבול במים המקודשים נקרא כך. 
רמב"ן (שמות י"ב מ"ג): דאשתמד פי' שהתנכר לאחיו ואביו שבשמים במעשיו הרעים והוא משומד שהזכירו חכמים בכל מקום ופירושו מנוכר. ושיעורו משעומד מלשון ואשתמודע יוסף לאחוהי ואינון לא אשתמדועהי וחסרו העין.

את דבריהם ראיתי בשערי תורת אר"י שם. [ושם הביא גם שבמבוא לירושלמי קדשים לזבחים ערכין הסכים המו"ל כי המילה הקדמונית היא מומר ולא משומד. עי"ש].
   
ולסיום: מה כל החרדה הזו אשר אתם מחרידים עלינו השכם והערב, בסוגית מומר ומשומד, גמרא ותלמוד, נכרי וגוי וכיו"ב. האם נותרו בקולמסכם דברים חדשים בסוגיא זו,  זולת לעמוד בצידי דרכים וללסטם עוורים ושוגים בדרך ולהודיע קלונם לעין כל?

 אגב האם הרב זעווין מכנה את ר"ש ליברמן 'הגר"ש' גם אחרי שהתמנה לכהן הגדול של סמינר שכטר הרפורמי (!sic - כהגדרתו של רבך הגרד"ץ הילמן בצפונות א' עמ' ס"ח).  

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1221692&forum_id=1364

מוישה
סמינר שכטר הוא קונסרבטיבי ולא רפורמי, והבדל גדול בין תנועות אלו.

יש לציין שגם בדפוס וינציא מופיע "משומד" בריש חולין. וכן בסוף סוכה במקום "שהמירה דתה", "שנשתמדה". אותו דבר בכתב יד ויטקאן הנמצא כאן (ותודה למי שהזכירני מאתר זה).

בבלשנות, מומר הוא מילה עברית (מלשון תמורה) ומשומד מילה ארמית (תרגום של "בן נכר"). מ"מ נדמה שמשומד הוא יחודי למתנכר יותר ממומר. מילת נכרי סתם, כמו "לעם נכרי לא ימשול", אין התרגום מתרגם משומד. כמו שהעיר הרמב"ן המובא בחתם סופר, שהרגיש שחידושו אינו מסתדר עם הרמב"ן (=התרגום).

גם בלשונינו נדמה שמומר נשמע פחות סרקסטי ממשומד.

תוקן על ידי רזייא ב- 19/05/2009 13:58:02

לוצאטי. חבל שלא עיינת בהפניה. (האם לא הבחנת שהדגשתי במכוון?). 

בנוגע לדברי מגדף אחד כאן, (שדבריו נמחקו בנתים ותודה לספרות) חשוב להודיע במקום שאין יודעים.

הגרד"צ הילמן הוא מגדולי הת"ח שבדור המשלב ידע עצום וחוש ביקורת שאין דומה לו. מלבד פעלו הגדול בר"מ פרנקל אשר נודע לרבים, הוא גם הכותב של כמה מהערכים היותר גדולים באנצ' תלמודית (לדוגמא חציצה, הפרשת חלה, הפרשת תרו"מ ועוד) אע"פ ששמו לא נרשם בשערי הספרים (לפי בקשתו). בנוסף לכ"ז הוא אוצר בקרבו ידיעות היסטוריות על תקופות שונות, והגדרותיו על אישים וספרים וכיו"ב, מסולאות בפז. סגנונו החריף מעורר עליו  גם מתנגדים, אבל הכל מכירים בערכו.   היה מן הראוי להאריך עליו עוד הרבה ולא כתבתי אלא המעט שבמעט.