איש הספר הגאון הרב דוד צבי הילמן

אצרף גם אשכול זה

מעודד. תתחדש על הניק. ידידך צודק מאוד.

רד"צ הילמן הינו בעל כשרונות מגוונים
וחבל שהצמצום והקטנוניות שולטים אצלו בכיפה
 
רק לשם דוגמא ניתן לעיין במאמרו על דעת השואל ומשיב בענין קו התאריך [ספר אוהל שרה לאה]
ולראות את הצמצום שמתבטא למשל ביחס לגר"ש מוהליבר והקטנוניות בה הוא נטפל לרמ"מ כשר

קלויזמן,
דווקא הוכחתי את ידידי על כך שעצתו לא צלחה. חשבתי לקבל כן פרטים על האישיות, והתאכזבתי. כלום אתה לא תוכל לכתוב משהו בנושא?
(אנחנו מכירים? תן רמז. זה לי  פעם ראשונה שאני מתחבר לפורום זה כך שאתה טועה ומתכוון לאחר)

יוסף_שלום,
איני מכיר את המאמרים שציינת אליהם, והנושא שהזכרת (קו התאריך) רחוק ממני, כך שגם אם אראה ייתכן ולא אבין. האם תוכל לתמצת לי במה ראיתי את "הקטנוניות"? בכך שהוא נתפס לפרטים קטנים?

ידידי אמר לי שפעם נמצא חלק מכת"י בכתיבה  ישנה ובלתי קריאה (בדוגמת זו בה חתמו גדולי הספרדים. ידידי הזכיר את השם המקצועי של כתיבה זו, אך אינו זכור לי), והביאו זאת לפני הגרד"צ, וזה על המקום זיהה את התוכן והמחבר וכו' וכו'. עוד סיפר לי, ששמע מראש ישיבה חשוב שהתקשו בצוות הישיבה זמן רב בהבנת מחלוקת ראשונים בסוגיא מסויימת, ושלחו אליו וקיבלו הבהרה בשיטות הראשונים באותה סוגיא, והסברו היה בנוי הן על עצם סברות הסוגיא, והן על היחס בין הראשונים ושיטת הלימוד האישית שלהם המוצאת ביטויה בסוגיות נוספות, וכל השומעים יצאו מן הכלים. עוד סיפר לי ידידי סיפורים נוספים מסוג זה, עם פרטים, אך רואה אני שאיני זוכרם במדוייק ולכן לא אכתבם. גם מנה לפני רשימה של אנשי ספר חשובים מהם שמע את שבחו של הגרד"צ לעילא מן כל ברכתא.

שאלתי את ידידי האם כוחו של הגרד"צ גם בנסתר, והשיבני, שאין לו צל של מושג, מה גם שאצלנו לא מתעסקים בחלק זה. בקריאה שטחית בספרו 'אגרות בעל התניא ובני דורו' שהוזכר לעיל, דומני והבנתי שכותב על עצמו שעבר על ספרי חסידות חב"ד.

האם הוא רגיל שפונים אליו אנשים שאינם מכיר בשאלות כלשהם? הוא איש שיחה? ומה אם אפגוש אותו ואשאל שאלות מהסוג הנ"ל, האם יש סיכוי שישיב לי בעצמו?

מעודד. התכוונתי לעצתו של ידידך, שבפורום זה יכול אתה לגעת בעניני חב"ד רק בצד  שנראה להם הוגן ומתיישר עם הקו הרשמי של 'התנועה'.
כל נסיון לדון כאן בבירורים היסטוריים על לובביץ' - חב"ד נתקל בפחד בלתי מוסבר של כמה רדופי צל עצמם אשר כל דיון שכזה הם מחסלים אותו בצורה ברברית כדרכם מעולם נגד כל מה שלא מתאים להם ולהבליהם בהיסטוריה החדשה.
כך שכל מה שיכתב כאן על רד"צ הילמן למשל יזכה מיד לתגובותיהם הילדותיות ודינו להגנז להנעל או להמחק במוקדם או במאוחר ע"י ההנהלה הנלחצת. חבל, אבל זה מה יש.

בנוגע לפניה אישית לרדצ"ה אם ברור לך מה אתה רוצה לדעת הוא ישמח לענות לך בסבר פנים.

עד כמה שהבנתי ממאמריו של בעל הבלוגים הידוע הוא חסיד חב"ד לשעבר ומתלמידיו של ר' אברהם חיים נאה זצ"ל.

1. אין ספק שהרד"צ הילמן הינו גאון ואיש ספר נפלא, וחריף ובקי עצום. אולם הסיפור על צוות הישיבה שנתקשו בסוגיה ובא ביארה להם, אם היה ביאורו ע"י תיקון גרסאות והשוואה למקורות אחרים וכדומה, הרי זה מובן ומסתבר, אבל אם מדובר על ביאור והסבר עיוני מחודש בסוגיה, לכאורה אין עיקר כוחו בכה"ג עד כדי שיפתור קושיותיהם של ראש ישיבה חשוב וצוות ר"מים שלם. למיטב הכרתי וידיעתי (הביבליוגרפית, איני יודעו באופן אישי וע"כ קבלו נא דבריי באופן מסוייג בלבד), עיקר כוחו וגדולתו של הרד"צ בההדרת כת"י ובענייני גרסאות ומנהגים ולשונות ספרים וכדומה, ולא בחדו"ת והלכה ועיון ופלפול וכו'. דומני שכמעט אי אפשר למצוא מאמר תורני מהרד"צ, שאין עניינו בסופו של דבר בענייני מחקר וגרסאות ומנהגים וכו' כנ"ל (מהר"י מונדשיין, לצורך העניין, אני זוכר הרבה יותר מאמרים שהם תורניים ולא מחקריים בעצם, מאשר מהרד"צ הילמן).

וכדי שלא אשאר ברמת המישור האישיותי הנ"ל (אף כי הוא ענייני ומכובד לענ"ד), אכתוב שתי הערות שרשומות אצלי זה מכבר בדברי הרד"צ הילמן:


2. שיטה שכיחה יחסית אצל הרד"צ, היא להגיה מסברא ולהשלים חסרונות שנשמטו (ע"פ סברתו) מפני הדומות. היינו ששני משפטים סמוכים המסתיימים באותה מילה, המעתיק/מדפיס השמיט בשגגה אחד מהם, בד"כ מפני שהדמיון הטעהו לחשוב במבט ראשון שמשפט אחד שנכפל יש לפניו, וכך דילג עליו הלאה. והרבה דוגמאות מוכחות לכך מצאנו בדברי רבותינו הקדמונים, שבדפוס נדפס נוסח אחד ובכת"י מתגלה שבאמת נשמט משפט שלם באופן הנ"ל. אולם כאמור הרד"צ לוקח עיקרון זה ומשתמש בו כדי להגיה מסברא, ולא רק בתורתם של הקדמונים אלא גם בכתבי האחרונים - ובמקרים אלה לעיתים עבודתו והגהתו, על אף שחריפות יש בה, אינה מסתברת כלל.

והרי דוגמא: בקובץ 'מוריה' שנה כ"ו גל' א-ג [שבט תשס"ד] עמ' ק"ס, דן הרד"צ במנהג אמירת במה מדליקין, שמשנ"ב וערוה"ש כתבו שבמקומותיהם אומרים זאת קודם ערבית. ואח"כ מגיע ל"טעות הדפוס בספר חיי-אדם", בו כתוב "מנהג בכל ישראל שאומרים אחר קבלת שבת קודם תפלת ערבית פרק ב"מ". ותמה רד"צ הילמן כיצד כתב החיי"א "בכל ישראל", הרי רוב האשכנזים (כפי שפירט שם לעיל) נהגו לאמרו אחר ערבית? ומסיק: "ולכן נלע"ד שלקה ספר חיי אדם בחסר, וצ"ל: 'מנהג בכל ישראל שאומרים אחר קבלת שבת קודם תפלת ערבית [או אחר תפלת ערבית] פרק ב"מ' (כי דלג המדפיס מערבית לערבית). ולפי זה אין למנות את הח"א המכריעים לקרות ב"מ קודם ערבית". כלומר שהחיי אדם בא רק לציין שיש מנהג לומר ב"מ, ולא בא לציין מתי יש לאומרו.
והנה זהו תיקון יפה למראה, אבל להעלות מסברא "טעות סופר" של משפט שלם בספר כדי לתרץ קושיה על הלשון, אינו דבר פשוט לעשותו. ואילו היתה זו טעות המדפיס, איך לא נתקנה בשום מהדורה, בספר שנדפס לראשונה עוד בחיי מחברו. ולענ"ד אין יסוד להגהה זו, שלפיה היתה צריכה הלשון להיות "אחר קבלת שבת או אחר תפלת ערבית". ומש"כ החיי"א "בכל ישראל" י"ל שהכוונה לעצם המנהג להגיד ב"מ, ומה שכתב "קודם ערבית" הוא מפני שכך הוא במקומו ובארצו, ולא חש למנהג פולין ואשכנז. (ויש להעיר, מן הצד, שבמוריה שם גל' ז-י [אלול תשס"ד] עמ' רל"ב כתב הרד"צ הודעה קצרה: "כל מה שכתבתי במאמר בענין אמירת 'במה מדליקין' במוריה בשם ה'משנה ברורה' אינו נכון, וצריך להעביר עליו קולמוס". ולא ביאר דבריו, וכנראה קאי עמ"ש ש"במקומותינו" של המשנ"ב "פירושו במדינות ליטא וזאמוט ורייסין. כך שמעתי מפי אנשים שבאו ממדינות אלו". ועדיין אינו מבואר, ומ"מ מודה ועוזב וכו').

דוגמאות נוספות להגהת הרד"צ "מפני הדומות" מסברא ולא מכת"י: "ולעד"נ שלקה בחסר ע"י דילוג הסופר (או המדפיס) מתיבת משום עד תיבת משום", בקובץ בית אהרן וישראל גל' ע"ז, סיון-תמוז תשנ"ח, עמ' קמ"ב, הוסיף משפט שלם בדברי הרא"ש, ע"פ סברה יפה, ורק סייג ש"אפשר שהיה כתוב תכנם של מלים אלו בלשון אחרת". וכן כנ"ל נמצא בקובץ בית אהרן ישראל גל' פ"ו, כסלו-טבת תש"ס, עמ' קכ"ו, שם הכניס משפט בדברי רש"י בברכות ל"א ע"א (וכתב בטעות ע"ב) בעניין "כסא דמוקרא... כסא דזוגיתא חיורתא", ופירש"י "כסא דמוקרא, כוס של זכוכית לבנה" - והרי זוהי כסא דזוגיתא חיורתא? ולכן הכניס הרד"צ הילמן בדבריו פירוש נוסף. והלא יש כו"כ כתבי יד של רש"י לברכות, וכ"ש דפוסים, ומדוע לא בדק הרד"צ האם בכולם "הסופר או המדפס דלג מ'של זכוכית' עד 'של זכוכית'"? (אמנם אולי מפני מה שכותב שם שאת ההגהה הנ"ל על רש"י רשם בגליונו לפני שנים רבות. ובכ"ז).



3. בעניין בירורו הידוע בדעתו של הבית יוסף בשמיטה בזה"ז, שהעלה שתחילה סבר הב"י שהיא מדרבנן ולבסוף חזר בו וסבר שהיא מדאורייתא (קובץ צפונות שנה א' חוברת ג', עמ' נ"ז-נ"ח) -תורף הסברו לסתירה בכס"מ הל' שמיטה פ"ד הכ"ה והכ"ט (שבראשונה כותב ששביעית בזה"ז מדאורייתא ובשניה כותב שהיא מדרבנן), הוא שמש"כ הב"י בהכ"ט אינו אלא העתקה שהעתיק מתשובת אבקת רוכל (סי' כ"ד) שכתבה כו"כ שנים לפני כן (ובינתיים חזר בו מדעתו זו), "שלא בדק אותו מרן קודם שנשלח להדפסה בכסף משנה, כמוכח מכפל הלשונות הנ"ל". ואף כי דבריו סבירים כשלעצמם - מ"מ הריהם מתמיהים מאד את הב"י, למה העתיק לפ"ז בלי בדיקה, ולמה לא שינה או מחק את הדברים האמורים, הרי אין זו מילתא זוטרתא האם שביעית בזה"ז מדאורייתא או מדרבנן, ואם היה כדברי הרד"צ בוודאי לא היה מניח זאת כמות שהוא (ואמנם עדיין צ"ע מפני שסתירה ודאי קיימת בכס"מ כמו שהוא לפנינו).

תוקן על ידי תכלת_דומה ב- 14/07/2009 21:41:45

קליזמן,
דוקא על הנקודה שאתה הזכרת לא שמעתי מידידי. הוא לא מן הכותבים כאן (כך לפחות הבנתי ממנו), רק מהקוראים. אמנם הבנתי ממנו שהמוסף שכתב הגרד"צ על "הגניזה החרסונית" היא שחרצה את דינו, אך דוקא הנושא הזה, אמינות או אי אמינות המכתבים, אינו מעניין אותי כל כך (אולי בגלל שהנושא, מכתבי בעל התניא ובני דורו, אינו מוכר לי) - ואם כן הרי זה שייך לאשכול נפרד שישא את הכותרת הזו, ומי שמעניין אותו יכנס ויכתוב.
מעניין אותי יותר, מצד סקרנות, הצד האישי של הגרד"צ. מניין צמח, מי היו רבותיו, באיזו ישיבה למד, וכפי ששאלתי למעלה.

הנכון הוא שהיה תלמידו של הגרא"ח נאה?
משום מה הבנתי, דווקא מקריאה בפורום זה (כך נדמה לי. כעת איני זוכר באיזה אשכול) שהיה מתלמידי מרן החזו"א.
בדרך כלל, בחב"ד מתגאים בכך שלשורותיהם עברו ת"ח ליטאיים. מבחינה מסויימת זה נכון. השאלה היא, האם המקרה של הגרד"צ הוא דוגמא הפוכה? תלמיד של הגרא"ח נאה שהיה לתלמיד מרן החזו"א?
כפי שהתרשמתי מצורת עבודתו בספר 'אגרות בעל התניא ובני דורו', הרי שלמחבר יש ידע רב בתורת החסידות ושיטתה. ידוע כמה שנים עבד על הספר הזה? בן כמה היה אז? והאם מאז הפסיק לעסוק בתורת חב"ד?
האם היה לו קשר נוסף עם לובביץ' מאז?
לא סוד הוא שבלובביץ' אנשי ספר ידועי שם. האם גם הם מתעלמים ממנו מאז?
האם כתיבת פרטים על אישיותו וידענותו של הגרד"צ, תזכה בסופו של דבר למחיקת האשכול הזה? קשה לי להאמין. ראיתי שכותבים כאן דברים יותר מורכבים.
בכל מקרה, אני חושב שאיש לא יחלוק על כך שהתואר "איש הספר" על הגרד"צ הוא נכון ואמיתי. והיכן יש לכתוב על "סופרים" אם לא כאן?

asher177,
עד כמה אפשר לסמוך על הכותב שהזכרת?
מה פשר השנאה התהומית שלו לגרד"צ?
ואולי לא כאן המקום לעסוק בתיאור אישיותו של הכותב הזה.

בקשר לשאלה אם נכון שהוא תלמיד של הגרא"ח נאה. זכורני שבבלוג הידוע לשימצה של ש.ק. מצוטט הקטע בקצות השלחן בו מביא הגר"ח נאה את מה ששמע מתלמידו החביב לו מאד וכו' ועוד כמה שבחים רד"צ הילמן. אני לא מעיז לשים נפשי בכפי ולהיכנס לאותו שאול תחתית שוב בכדי לבדוק נקודה זו.. אבל אני מניח שבקלות אפשר למצוא את הקטע הזה גם בדרכים אחרות.

שמעתי מעד שמיעה ששמע מהבית ישראל בשם אביו האמרי אמת: "מכתבי הגניזה הם קודש קודשים, חוץ מכמה מכתבים בודדים שהמוכרים זייפו כדי להגדיל ממונם".

תכלת דומה: דומני שכמעט אי אפשר למצוא מאמר תורני מהרד"צ, שאין עניינו בסופו של דבר בענייני מחקר וגרסאות ומנהגים וכו' כנ"ל (מהר"י מונדשיין, לצורך העניין, אני זוכר הרבה יותר מאמרים שהם תורניים ולא מחקריים בעצם, מאשר מהרד"צ הילמן).

למה כוונתך  'תורני'?

"תורני" פירושו כמו הת' של חידו"ת... או לחילופין כמו "קובץ תורני".
מסובך?
[מאמר שבא לברר הלכה מסויימת (ולא דווקא לברר את הגרסה בספרים בהלכה זו). מאמר שבא לבאר סוגיה מסויימת (ולא דווקא לתקן בה את הלשונות). חידוש הלכה או עיון או לימוד או ביאור מחודש וכדומה, שאין לו נגיעה ישירה לעסקי מחקר וגרסאות ודפוסים ונוסחאות וכדומה, לא עליהם הוא נשען ולא מכוחם הוא נולד].

תכלת_דומה,
תודה לך על ההודעה הארוכה.
היכן אני יכול למצוא רשימה מושלמת של מאמריו?
על הערתך על הסיפור שכתבתי: "אם מדובר על ביאור והסבר עיוני מחודש בסוגיה, לכאורה אין עיקר כוחו בכה"ג עד כדי שיפתור קושיותיהם של ראש ישיבה חשוב וצוות ר"מים שלם." חזרתי וביררתי אצל ידידי, האומר שנתקשו בהבנת מחלוקת ראשונים, שלא מצאו לה טעם נכון, והראה להם הגרד"צ שהראשונים החולקים הולכים בדרך רבותיהם, שנחלקו בסוגיא אחרת במסכת אחרת ובה גם נתבאר טעמם, והתלמידים הלכו כל אחד בשיטת רבו.
הערותיך על תיקוני הגרד"צ והערותיו, רק הוא יוכל להשיב. טעויות "מפני הדומות" הרי אינה המצאה שלו, ואיני רואה פסול בבדיקת אפשרות לטעויות כאלו בכל מקום בו  יש קושי עיוני. דווקא ההערה בעניין השמיטה מראה (לענ"ד) כוחו ותקיפותו של הגרד"צ.
הזכרת את הר"י מונדשיין, ואמר לי ידידי שגם הוא שייך למקבלי הגרד"צ בשיטה ובידיעות. ואם לידיעתך הר"י מונדשיין עולה עליו בסברא, לא נתווכח.
האם הינך מכיר הגרד"צ באופן אישי?

דארער,
אכפת לך לפתוח אשכול נפרד ולדון בשמועות על נכונות או אי נכונות "הגניזה החרסונית"?
זו "סוגיא" הראויה לדיון נפרד. ראה בספרו של הגדר"צ שהקדיש לכך חלק שלם. ובפרט אם נביא גם הצד התומך, יארכו הדברים ויסטו לגמרי ממטרת האשכול הזה.

מישהו יודע, באיזה ישיבות למד הגרד"צ?
מי נחשב לרבותיו?
באיזה גיל היה כשחיבר ספרו הראשון?
איך הגיבו לזה רבותיו?

אשיב לפחות על השאלות האחרונות:
הוא נולד בשנת תרפ"ז, אחרי פטירת אבי אמו הגאון החסיד הרד"צ חן, רבה של טשרניגוב, ומגדולי רבני חסידי חב"ד. ועל שמו נקרא.
וא"כ היה בעת הו"ל ספרו הראשון, בן 26.

עתה הפנו אותי לערכים הארוכים שכתב הרד"צ הילמן באנציקלופדיה התלמודית, שהריהם עונים ללא ספק על כל הקריטריונים הנ"ל ויותר מכך (וגם אין להם נגיעה לחקירות מהסוג הנ"ל), ועל כן אני צריך לתקן דבריי הראשונים כאן, כמובן.
לגבי מאמריו איני יודע רשימה מסודרת, אבל הריהם פזורים ברוב הקבצים התורניים הוותיקים, והוזכרו כאן צפונות, מוריה, בית אהרן וישראל וכו'.

לגבי תיקון טעויות מפני הדומות, לכאורה כשנעשה מסברא הריהו ככל הגהה מסברה. כלומר אפשרות והשערה אבל לא תיקון ודאי שאפשר לסמוך עליו בשני ידיים (לעניין הלכה למשל).
[כפי שכבר כתבתי, לא זכיתי להכיר את הרד"צ באופן אישי, ודבריי מבוססים רק על המאמרים שלו שקראתי. ואגב לא התכוונתי בשום מקום לעניין "עולה בסברא" וכו'].