נקלע לידי ספרון זכרונות של יהודי מירושלים ר' אברהם יהושע העשיל באראן מקאמינקא – ירושלים, בשם עלי זי"ת וראיתי בו עובדה שהפליאה אותי מאוד ולא שמעתי כזאת עד עתה.
המדובר הוא בזקנו שכפי שאני מבין [אינני בקי כ"כ בתולדות החסידות והספר אינו ברור כ"כ] הוא האדמו"ר ר' אלעזר מקאמינקא – אושפיצין חתנו? של בעל הדברי חיים מצאנז שעלה לארץ ישראל בשנת תרצ"ו וחזר משם בשנת תרצ"ט ונהרג בשואה. [כפי מש"כ ב'רבנים שנספו בשואה' חזר בשל סיבה בריאותית אבל בספר מתואר אחרת וכדלהלן].
ובכן העיקר הוא שהאדמו"ר הנ"ל נהג גם בירושלים יו"ט שני! ואף ערך סדר ביו"ט שני כמו בחו"ל עם כל הברכות והסדר וכו' וכן בכל חג, ובאמת שמתחילה מבואר שם שהצטער ע"ז שעולה שמפסיד יו"ט שני וגם האדמו"ר מבאבוב אמר שלא יוכל להחזיק מעמד בלי יו"ט שני, אבל מתברר שלא הפסיד כלום ונהג כך גם שם.
וכמובן שזה דבר זר ומוזר ולא שמעתיו עד הנה. ולא משמע שם כלל שבא ע"מ לחזור.
ועוד יותר תימא מה שכתוב שם שנהג פורים גם בי"ד בברכה [במאה שערים] לבדו.
ואולי יש קצת מקום להעמיד המנהג ע"פ הצד בירושלמי בכרך שחרב שבו אין קורין בניחותא וכהתוס' דעיר שרובה עכו"ם חשיב כרך שחרב, אבל ודאי שלא יברך בשתי הימים.
עוד סיפור פלא ראיתי שם אגב אורחא [עמ' 48] שזוגתו של האדמו"ר הזה היתה צריכה ניתוח ואביה הד"ח פסק שלא לנתח ונפטרה לבית עולמה. [האם זה היה הוראה כללית או פרטית למקרה זה?].
כפי שכתבנו כנראה לא מצא מנוח בירושלים ואוירתה, כמו מה שמסופר שם שכ"פ לא היה לו מנין שהיה מתפלל מנחה אחרי השקיעה, וכן להדלקת נרות לא היה לו צופים כי כל ירושלים היתה מדליקה בזמן, וכשעזב את ירושלים גינה את מנהגה להתפלל מיד בבוקר ו'לשכוח' את בוראה ולא להתפלל בצוהרים וכך לזכור כל היום שעדיין לא התפלל.......
