ר' יהודה מודרן, מעשה בגילוי אליהו - לרגל הופעת מהדורה חדשה מספרו פרי העץ

ר' יהודה מודרן (מאדערן) מסיגט תקפ-תרנד, דמות עלומה בתולדות רבני מארמרוש. הוא לא שימש ברבנות ולא שימש כראש ישיבה באופן רשמי, אבל גדלותו בתורה והתמסרותו הגמורה ללימודה הטביע חותם לדורות הבאים.

כשרונותיו הנפלאים מטל ילדותו
ר' יהודה מודרן כבר התבלט בכשרונותיו המופלגים משחר ילדותו וכבר בהיותו בן שמונה זכה ליכנס לישיבתו של החת"ס, להיות נמנה בין שומעי לקחו כאחד מן השורה, (כך מעיד על עצמו בהקדמתו לספר פרי העץ), רוב הבחורים בישיבת החת"ס היו מבני י"ח ומעלה, לעיתים נדירות התקבלו עילויים בגיל יותר צעיר כמו ר' אליעזר זוסמן סופר אבד"ק פאקש שנכנס בגיל י"א, אבל הגרי"מ כנראה היה הכי צעיר מבין התלמידים, ומסופר שיישב על ברכי החת"ס בשעת השיעור. הגרי"מ למד אצל החת"ס עשר שנים תקפז-תקצז. רבינו החת"ס כתב לו מכתב המלצה נלהב שהעתקתו שרד במלואו, בהיות בן י"ב שנה, כשרצה לעבור לישיבה אחרת (דבר שלא יצא לפועל) וכותב עליו תארים מופלגים.

מגדולי תלמידי החת"ס
בספרו פרי העץ מביא כמה דברים ששמע מפי החת"ס שאינם ידועים ממקום אחר. דוגמא אחד יצויין ממה שהביא בפרשת ויגש (עמוד שמב במהדורה החדשה) משם החת"ס, דקיי"ל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול אבל ת"ח ששמחל על כבודו כבודו מחול, והטעם דמלך אינו יכול למחול על כבודו שאין כבודו מצד עצמו אלא מצד העם, ולכן אם המלך גם ת"ח ואז הרי כבודו מצד עצמו שפיר יכול למחול על כבודו.

ובדרך אגב אציין איך שנושא זה עלה בתוך שיחת תלמידי חכמים עם האדמו"ר ר' אהרן טייטלבוים שליט"א שהובא בגליון קול התאחדותנו (עיי' כאן עמוד 26) שהרבי מסטמר  בעל הברך משה זצ"ל ציטט דברי חת"ס אלו ושלכאורה צ"ע שהרי בחידושיו בב"ב כ' להיפך, ושלבסוף נמצא דברי החת"ס - בספר פרי העץ, והרבי ר' אהרן שליט"א הסכים שאביו זצ"ל מן הסתם ראה דברי החת"ס בספר פרי העץ. (וזאת למרות המתיחות הרבה ששוררת בין שושלת אדמור"י סיגט והגר"י מודרן כדלהלן.)

צניעותו וענוותנותו
רבינו היה נחבא אל הכלים, ישב באוהלה של תורה כל ימי חייו, ואשתו דאגה לפרנסת הבית (בהונגריה זה היה חידוש גדול, לא כמו בליטא שהנהגה הזאת היתה יותר נפוצה), ומעולם התרחק מרבנות (להלן נביא אגדה מעניינת הקשורה להנהגה זה) ומכל סוג של כבוד, בהקדמה לספרו פרי העץ מציין הסתייגותו העקרונית מפרסום ספריו, ושבספריו הקודמים רצה להעלים שמו אלא שהמדפיסים פרסמו שמו נגד רצונו.

ספריו שנדפסו, הם ספר זכרון שמואל על מסכת גיטין, הגהות על ספר זקינו תרומת הכרי שהוא היה המוציאו לאור, (והם ההגהות המופיעים במהדורה הרגילה של התרומת הכרי), וספרו פרי העץ על התורה, המיוסד בעיקר על הדברי תורה שנהג לדרוש בביתו בסעודה שלישית לשומעי לקחו. לפני השואה הסתובב כרך גדול של שו"ת של רבינו שכללו מאות מתשובותיו, לדאבוננו נעלמו עקבותיו, שרדו רק כמה תשובות בודדות ממנו שנדפסו בבמות שונות, וכמה מהן בכת"י (בעז"ה יתפרסם בכרכים הבאים ממהדורה החדשה).

ספר פרי העץ ומהדורתו החדשה
ספר פרי העץ מתבלט ברבגווניות יוצא דופן, הפירוש שזור מפרד"ס במלוא  מובן המילה. הספר הינו התגלמות מיטב הדרוש ההונגרי, ומושתת על יסודות דרשניים מובהקים, יסודות מבעל העקידה, העקרים, הכוזרי שזורים עם דברי קבלה הריקנטי, האריז"ל ומקדש מלך, לצד דברי תורה מתורת החסידות, וגם נגיעה של למדנות והלכה לא נחסר בו. עיון חטוף במפתח הערכים על חלק בראשית לבד מגלה עוצם ההיקף של חומר דרשני הכלולים בספר, ואכן בין חובבי הדרש ההונגרי נתקבל הספר בחיבה יתירה, ומצוטט בהרבה ספרי דרוש הונגריים (החל מספרים משנים עברו כמו שם ישראל עה"ת להגרי"מ פלדמן מדראגמירשט שמצטט מהספר עשרות פעמים עד למחברי זמננו דוגמת השבט הלוי ונתן פריו). גם מי שאינו אמון על הדרוש ההונגרי האופייני ודאי יהנה מעושר המובאות מספרות הדרוש והאגדה, דברים השוים לכל נפש.

הספר יצא לאור במהדורה מחודשת בינתיים רק על חלק בראשית, עבודה עצומה הושקעו בו בפיענוח המראי מקומות, ובהערות מחכימות, ע"י אחד מיוחד מנכדי המחבר, ר' משה אריה כהנא ני"ו מוויליאמסבורג. המו"ל גם השקיע הרבה עמל ויזע בבירור תולדות רבינו (שהיה ידוע עליו מעט מאוד יחסית), ועשה עבודת נמלים בקיבוץ תולדותיו, ולא חשך מאמצים עד שבדק גם בספרי הארכיון שבעריית סיגוט, ודלה מהם פרטים וגילויים חדשים בתולדות רבינו. כמעט כל דבר המובא בתולדות מצויין במקור נאמן, ונמנע בהבאת דברים בלי מקור, חבל רק שהמו"ל לא אימץ שיטות הציון המפורטים המקובלים היום, והסתפק בציונים בסגנון המיושן שמסתפק בציון שם הספר ועמוד לכל היותר.

בסוף גם הוסיף רשימות הנוגע ליוחסין, כלומר רשימה של בני רבינו וצאצאיו. וזאת יהיה לעד שאמנם השאיר רבינו דורות ישרים מבורכים, להוציא מליבם של אלו שטענו שרבינו שהיה מעורב במחלוקת עם הרב מסיגט בעל הקדושת יו"ט לא זכה לדורות ישרים יראי ה'.

המחלוקת פרצה בשנת תרמ"ג בעקבות פטירת רבה של סיגט הר' יקותיאל יהודה טייטלבוים זצ"ל, זו היתה קרב על הירושה בין שני פלגים. מצד האחד בנו של הרב הקודם ר' חנניה יו"ט ליפא בעל הקדושת יו"ט זצ"ל, ומהצד השני קציני העיר, משפחת כהנא וראשיה – הגר"י מודרן וגיסו הגביר ר' קלמן כהנא, שלבסוף הוביל להתפלגות הקהילה, צד הרב בשם 'אורטודוקסים' וצד משפחת כהנא בשם 'ספרדים'. מחלוקת זו סובבה גם סביב שאלות עירוניות בדבר הצטרפות ללשכת האורטודוקסים בבודאפעשט כתביעת פלג הרב דמתא או כרצון משפחת כהנא שרק רבני העיר ודייניה יחליטו על ענייני העיר. נדפסו כמה כרכים של כתבי פולמוס בנוגע למחלוקת זו. בעיקר שני כרכים אלו: מכתב גלוי עם ספר מלחמת מצווה, הקהילה האורתודוקסית, סיגט 1888 מצד הרב, וקונטרס אוהב משפט, יוצא במצות קהל עדת חסידים, למברג 1887 מצד קהילת ספרדים. (פרטים אלו דליתי מרשימה קצרה מאת הרב י.י. גרינולד בסיני כרך יח עמוד שלג הערה 36. לא חקרתי את הנושא די הצורך, גם המו"ל נמנע מלעסוק בנושא רגיש זה בתולדות שבספר, וגילה לי שברצונו להוציא ספר נפרד שיפרוש תולדות רבינו באריכות ויכלול הרצאת דברים בנושא מחלוקת זו.)

[עוד ביבליוגרפיה אודות מחלוקת זו באדיבות חבר הפורום 'קראטץ':
Sternberger Hermann, Interessanter Bericht Uber Die Theilung in der Jüd. Gemeinde zu Marm.-Sziget, דפוס מקס ברגר, סיגט 1887, 34 ע', 23X18 ס"מ.
שן דוד, שוחרי השם בהרי הקרפטים, ירושלים 2005
שפיגל יהודה, תולדות היהודים ברוסיה הקרפטית, תל אביב 1997
שפיגל יהודה, תולדות ישראל והתפתחות החסידות ברוסיה הקרפטית, תל אביב 1991]

סיפור פלא על גילוי אליהו

דמותו הפלאי של ר' יהודה מודרן כרוכה בסיפור לא פחות פלאית. אביא כאן גירסא עכשוית של הסיפור מתוך ספרו של אלישיב רייכנר "באמונתו - סיפורו של הרב יהודה עמיטל", עמו' 23:

"אל בית-המדרש בישיבתו הגדולה של הרב משה סופר, שנודע בכינויו "החתם סופר", בעיר פרשבורג שבהונגריה, נכנס יום אחד – בראשית המאה ה-19 – אדם זר ומוזר. הוא ביקש להיפגש בדחיפות עם ראש הישיבה. חלק מהתלמידים בירך את האיש לשלום, אחרים התעלמו ממנו והמשיכו בלימודם, וקבוצה שלישית לעגה למראהו המוזר של האיש ולבקשתו היומרנית. כשיצא "החתם סופר" מחדרו לאחר הביקור, הוא סיפר לתלמידיו כי ההלך המוזר היה אליהו הנביא, וכי התנהגות התלמידים כלפיו תקבע את עתידם. הלועגים לא יזכו להיות תלמידי חכמים, המתעלמים יגדלו להיות תלמידי חכמים אך לא יזכו לעמדה של כבוד, ואילו אלו שברכו את האיש ונהגו בו כבוד -  יגדלו בתורה וגם יזכו לעמדה ולכבוד.

אחד מיושבי בית-המדרש שהתעלמו מההלך התמהוני והמשיכו ללמוד, היה הגאון רבי יהודה מודרן, סב-סבו של מי שייקרא על שמו ויהיה לימים הרב יהודה עמיטל. רבי יהודה מודרן הפך לתלמיד חכם גדול, אך כנבואתו של החתם סופר - לא זכה לכהן כרב. הוא כתב ספר חידושים על מסכת גיטין שבתלמוד, ספר הגהות על ספר תרומת הכרי, וספר פירושים על התורה, אך מעולם לא זכה למעמד של כבוד.

סיפור זה הובא בכמה גירסאות בכמה מקורות, וכן השתרשה סיפור זה היטב במסורת המשפחה. כאמור הרב עמיטל שמע סיפור זה מסבתו - נכדת רבינו, כמו כן אבי שמע סיפור זה מאביו - נכד ר' קלמן מודרן בנו של רבינו, כמו כן המו"ל מקובל סיפור זה במשפחתו שמוצאו מחתן רבינו. (כמו כן ישנם מסורות מסיפור זה מיוצאי חלצי תלמידי חת"ס שמקובל אצלם שזקיניהם היו מאלה שכבדוהו, אבל אין כאן מקומו). ומעניין מאוד עדותו של הרב אלימלך אשכנזי מלפנים רב במלבורן, תלמיד ישיבת חכמי לובלין, ששמע מפי ר' משולם ראטה זצ"ל מאחרוני תלמידי רבינו שלמד אצלו בסוף ימיו שפעם הרהיב עוז ושאל רבינו אודות המעשה הנ"ל ורבינו אישר לו אמיתותו.

בכוונתי היתה לברר כאן כל גירסאותיו של סיפור זה ומקורותיו, אלא שאין הפנאי אתי ועוד חזון למועד. (גם סיפור זה אינו מופיע בתולדות שבמהדורה החדשה, כנראה מחשש פגיעה בכבוד רבינו.)

ולסיום אבקש מהקוראים הנכבדים, אם יש להם ידיעה כלשהו על תולדות רבינו או על כתביו כגון כתבי יד וכדו', להועיל להודיעני, ואהיה אסיר תודה.

הגר"י מודרן היה ידיד נאמן של הישמח משה והיטב לב אך לא עם הקדושת יו"ט בגלל המחלוקת שעברו בין משפחת ט"ב למשפחת כהנא. אך כנראה לא היה מחלוקת ביניהם באופן פרטי, שכמה בחורים מישיבת הקדיו"ט הסאכסנו בבית הגר"י מודרן, וכזה סיפר המהר"י ט"ב זצ"ל מסטמאר, שזוכר "ברית" שהקדושת יו"ט היה סנדק והגר"י היה מוהל.

"מודרן" היא שם של כפר בגלילות פרשבורג.