על אודות בעל ה'לשם' ותלמידיו

שלום לכולם.
ברצוני להעלות את השאלה הבאה:
לית מאן דפליג כי הגה"ק בעל ה'לשם שבו ואחלמה' זצוק"ל היה מגדולי המקובלים בדורות האחרונים, אם לא הגדול שבהם.
אך האם נותרה ממנו תורה כלשהי?
כבר אמר החזו"א, (יש גירסאות שונות קצת במשפט זה) כי "בעל הלשם היה המקובל האחרון בדורותינו".
מה שמעניין אותי במיוחד, האם היו לו תלמידים? האם לימד באיזו ישיבה? היה בזמנו בירושלים את ישיבת 'שער השמים', אך לא מצינו, למיטב ידיעתי, שהוא לימד בה.
דומה, שבסך הכל דמותו די נשכחה, ובוודאי תורתו, בעווה"ר.
האם היו לו תלמידים? מיהם? והאם הותירו אחריהם ספרים בקבלה או בנושאים אחרים?

תוקן על ידי ספרות ב- 19/03/2010 08:36:51

אסכם בינתיים מה שאני מבין: היו לו מספר תלמידים או מקורבים: ר' אריה לוין, מהריל בעל 'טועמיה חיים זכו', והרב קוק.
הנה בנוגע לרב קוק והמהריל, לא מצינו שהם מצטטים ולו מילה מספריו של בעל ה'לשם'. (ור' אריה לוין לא הותיר אחריו כתבים שנדפסו כ"כ, וביחוד לא בפנימיות התורה).
אולי חוסר ההמשכיות מצד התלמידים המעטים, הם אלו שגרמו את דלות החומר אודות בעל ה'לשם' בספרות ההיסטורית ובכלל במקומו בעולם התורה?
האם בקונטרס הנ"ל של ר' אריה לא מוזכרים תלמידים נוספים של בעל ה'לשם'?
ועוד מעניין אותי, היכן יש תיאור של הלוויתו או פטירתו של בעל הלשם?

שמועה שמעתי שבקובץ ישורון הקרוב (האמור לצאת בסביבות פסח) יהיה מאמר ביוגאפי מקיף על הלשם, וכל הנ"ל כמובן יופיע בו.

התכתבות מעניינת בין בעל הלשם לרבי נפתלי הערץ הלוי, בה יש ויכוח נוקב על מהותה של קבלת הגר"א, הודפסה בהקדמה לספר משנת חסידים לרבי עמנואל חי ריקי, עם פירוש כסף משנה לרבי נפתלי הערץ הלוי, הוצ' מכון הגר"א, ניו יורק תשס"ו.

בעל הלשם טוען כלפי רבי נפתלי, שהוא מזהה את קבלת הגר"א עם הרמח"ל, לפיה כל השתלשלות האצילות היא רק משל לדרכי ההנהגה, ואיננה קיימת במציאות.

בעל הלשם טוען שהצמצום איננו סילוק האור, אלא האצלה נוספת של הסתרה, ולכן הספירות קיימות במציאות.

רבי נפתלי טוען כלפי בעל הלשם, שדעתו ככת החסידים, המגשימים את ה' בספירות, ומאמינים שה' מצוי בנבראים.

זכור לי שקראתי את הוויכוח וכמעט ברור לי שהצגת את הדברים בצורה לא נכונה.

קשה לראות כיצד בכלל יש צד השווה בין דעת הלשם שהספירות הן יישות כלשהי ומתנגד החריפות נגד הנפש החיים בצמצום וכו' לדעת החסידות שהן "מגשימים בספירות"?  הלא ההיפוך הוא הנכון: בפשטות דעת החסידות שהצמצום אינו כפשוטו תואמת ביותר את דעת רמח"ל מאשר דעת הלשם? (בכל הוויכוח של אין עוד מלבדו לא ראיתי שהדעה הסוברת שאלקות נמצאת בכל מקום זהה להגשמה (יש טענות אחרות - אך לא טענה זו), הלא זה לגמרי היפוך המציאות, ואדרבא יש מרחק אדיר ביניהם, פשוט, קשה להבין כיצד הגיעו למסקנה כה מוזרה. אין לי הטכסט לפניי אך מזכרוני אין זה נכון כלל, וחושדו ברמיזה שלקח רעיונות מחסידות (צ"ע אם שניהם ידעדו בדיוק מה דעת החסידות)) .

אתנחתא,

באשכול על הרב זילברמן הוספת לבאר:

"ראיתי דבריו על הדיון בנודע העולם ואלקות. אם הכוונה לשיטת החסידות (שזה כנראה הכוונה) הרי כל יסוד הדיון שגוי מיסודו. הטיעון ש"אין עוד מלבדו" היינו שבאמת הנברא הינו המשך של הבורא חלילה, הינו טיעון שווא לגמרי. מעולם לא נאמר כך בחסידות, וולהיפוך כל ההוכחה שמוכרחים לומר שהנברא כולו מציאות הבורא, הוא כמבואר בשער היחוד והאמונה לבעל התניא, מפני שמכיון שהעולם נברא "יש מאין" ודבר זה נפלא ביותר (ולכן החוקרים לא מאמינים בכך) לכן דוקא בהכרח לומר שכל הבריאה אין לה קיום רק בדבר ה' וממילא זהו כל מציאותו שכן כלל הוא שכל דבר שאינו מתקיים רק על "הנשמה" הרי המנשים הוא אמיתת חיות הדבר ולא המונשם (ואצל הבורא זה לאין ערוך), וגם הטיענים אחרים מיוסדים על הנקודה שהעולם הוא כה אפסי ממילא יש רק אלקות. ונראה שהכל אצל בלבול גדול.

וגם מערבב הדיון על הנשמה, אם הנשמה היא אלקות וממילא מתגלה שם ה' אצל כל היהודי, קביעה שכבר אמרו מקובלים קדמונים ואצל תלמידי רמ"ק, וזה דיון נפרד לגמרי"
 
(הח"מ מתכנן אי"ה לבקר אצל כב' בתחילת ניסן)

תרשו לי להציע דעה חדשה, בעניין קשריו של הרב קוק עם בעל הלשם.
בחוברת הנ"ל של ר' אריה, מצויין כי בעל הלשם עמד בקשרים עם הגאון ר' צבי יהודה תאומים זצ"ל, והם למדו יחד.
כידוע, הרב תאומים הנ"ל, היה בנוסף לכל, חותנו של הרב קוק (לאחר שאשתו הראשונה, בת האדר"ת, נפטרה, נשא הרב קוק את בת דודתה - בתו של הרב צב"י תאומים).
אולי שם החל הקשר בין הרב קוק לבעל הלשם? ורק בעקבות הקשר הזה, החלו נסיעותיו לעיר שאוול, מקום מגורי הלשם?
אשמח לבירור בכיוון הזה.