כתיבת ספרי תולדות על רבנים בחייהם

< לדעתי יש צד של מעלה שמוצאים ספר על רב בחייו,הרבה פעמים אחרי פטירתם של אנשים גדולים,ובפרט כאלה שלא היו כ"כ מפורסמים,או היו מפורסמים,אבל לא הכירו את גדלותם,יש תחושה של החמצה,חבל שלא נצלנו אותו בחייו,ללמוד ממנו,לכן יש מעלה כשמוציאים ספר על רב בחייו,שמתוך זה יוכלו להדבק בו וללמוד מדרכיו. >

במקרה זה הספר נעדר את המעלה הזו. שכן לענין זה דינו של הרב אלישיב כדין בר מינן (להבחל"ח), שכן כבר אין אליו גישה חפשית, ותחושת ההחמצה יכולה ללוות את הקורא כבר עכשיו.

הוי אומר: רבנים בחייהם קרוין מתים...
אבל האמת היא שהנורמות הרווחות בעולם חודרות במאוחר ובאיטיות גם אלינו. בעולם נהוג לכתוב ביוגרפיות מטעם ושלא מטעם על אישיות ציבורית מפורסמת גם בחייה. ודוגמאות לכך אך למחסור. על הרב עובדיה ישנם כבר כמה ספרים.

בדור האחרון יצאו ספרים בחיים על המשיח, מרן, ופוסק הדור. ושלושת היסודות אין להם על מה שיסמוכו.