קונטרס 'בין תכלת לארגמן'

ומה שכתבת שהתנגד לדיונון משום שאינו חלזון, מנין לך מה הוא "חלזון", האם על פי מילון בן יהודה? הסבה העיקרית להתנגד לתכלת של הדיונון, שהיא לא נוצרת על ידי הדיונון אלא על ידי תהליך כימי כדלהלן: מכניסים את הדיונון, מרתיחים, מוסיפים צבע כחול של טמבור, מוציאים את הדיונון. [וכן שאין שום ראיה שאי פעם השתמשו בדג מצולות זה לצביעה בצבע כל שהוא].

ולגבי שגיונותיו של ברנד, במחילה, אם הוא מתחיל את הדיון על דעת החזו"א מ"מעשה איש" שבעצמו מלא סילופים ושקרים וטעויות ברמה של ילד בישיבה קטנה (אחד המצוטטים שם כמה וכמה פעמים הוא זקני, שהיה רגיל אצל החזו"א. ישב אצלי עם הספר ומילא פיו שחוק על דברים שכתובים בשמו ולא אמרם מעולם, או אמרם באופן אחר המשנה את המשמעות והענין).

הסטייפלר אמר בשם החזו"א על ענין התכלת, שבקוסוב משוגע העיירה היה הולך עם מסגרת של משקפיים בלי זכוכיות, ושאלוהו מה ראה על כך השיב: "אם לא יועיל לא יזיק".

ומה שכתב שאם היה צל של ספק היו מורים ללכת עם התכלת. מנין לנו? אולי לא מנהיגים הלכה גדולה כזו הקובעת חותם בציצית של כל אחד (ומונעת מן הסתם שינוי בדורות מאוחרים אם יתברר משהו אחר), מחמת סתם צל של ספק, וצריך ביסוס רציני? ובפרט מה שמייחס ברנד האויל לדעת החזו"א שבודאי היה הולך, מנין לו? ולמה הגריש"א לא הולך או כל מיני ת"ח אחרים שבדורינו? איך יודעים מי ודאי היה הולך ונותנים כותרת על דעת החזו"א?

ולגופו של ענין ברור שהראיות משכנעות, והסיבות שהרבנים לא ממהרים להכניס את המנהג הם מסגרתיות בלבד, ותוך כמה עשרות שנים הדבר ייכנס מהדלת האחורית, (זה כבר לא ברור, אבל השערה שלי).  בתנאי שהמחקר אכן ימשיך באותו כיוון ולא יבואו ממצאים אחרים לטפוח על פנינו, כפי שמצוי לפעמים בענפי מחקר כאלו הבנויים על פיסות מידע. ואכן יש הגיון בהמתנה זו.