וכעת שוטנשטיין על תלמוד ירושלמי

איפה קונים וכמה עולה

למיטב ידיעתי, יצא רק על ברכות, פאה שביעית, ואולי גם מעשרות.

בדעתם היתה להוציא כרכים בזא"ז, אולם הביקוש הכה דל ריפה את ידם.

גם כאן עשו עבודה יפה, כדרכם בבבלי. הם מביאים כמה וכמה פירושים, אם כי, שוב כמו בבבלי, אינם מכסים הכל. זה עדיין פירוש נוח מאד ללימוד, מעניק הרבה ידע, מציג מבואות לכל דבר (לפני הטקסט, בתוך הטקסט, בהערות וגם בחילופי הנוסחאות), וראוי מאד לרכישה ועוד יותר - ללימוד.

בשוטנשטיין לבבלי רגילים ללכת אחרי פרשן מסוים באופן קבוע בכל המסכת (רש"י, ר"ן בנדרים, רא"ש בקינים). בירושלמי, שיטה כזו לא טובה. הירושלמי טעון פיענוח, המפרשים הם אחרונים, וצריך להחליט בכל מקום מה הפירוש.

ראיתי אותו והתאכזבתי. בפרט מההחלטה ללכת עם מפרש אחד, שהיא טעות גדולה ואין בה טעם.

הדבר היחיד הטוב במהד' זו הוא שהם לקחו את הדף של עוז והדר על מפרשיו

ראה מה שכתב עליו גינזבורג במבוא לירושלמי ברכות שלו

1. פני משה: הפרשן הבסיסי לירושלמי, הוא איתר את מקור הברייתות בתוספתא, מודע לבעיות העריכה בירושלמי, כולל אלה שנובעות מהעתקת סוגיות ממקום למקום, וגם רקע בוטני. נוטה לפרש את הירושלמי ע"פ הדיון בבבלי.
2. ביאור ידיד נפש: העתקה (לא מילולית) של הפני משה, ללא הסבר או הבנה נוספים.
3. שני ביאורי הגר"א ובתוך פירוש רידב"ז, מגיה הגהות ומשנה את סדר הסוגיה. לפעמים אפשר ליישב את הסוגיה כמות שהיא, ללא ההגהות.
4. ביאורי הר"ח קנייבסקי: בדרך כלל הולך לפי נוסח הגר"א, בכמה מקומות שהפירושים האחרים מסובכים מדי, מביא את פירושי אביו, או מפירוש מנחת ביכורים על התוספתא.
5. רבי שלמה סירליאון (רש"ס), פרשן קדום, אך מרחיב ומשנה באופן חופשי את נוסח הירושלמי.
6. פרופ' יהודה פליקס עמ"ס שביעית: חלק א' יש סיכום שיטות בהיר, ופירושים חדשים שמבוססים על ידע בוטני. חלק ב' נכתב בפחות ענווה, והידע הבוטני פחות נחוץ.
7. פירוש קב ונקי: יש בו גם הבאת שיטות וגם פירושים חדשים, פחות מקיף ופחות קריא מפליקס.
8. מכון דרכי שמחה: הפירוש בד"כ לפי פני משה, גם הניסוח וגם העיצוב הטיפוגרפי לא קריא במיוחד. חשוב מאוד הוא אוסף שינויי הנוסחאות המלא מסיפרות הראשונים.
9. ירושלמי כפשוטו: איננו פירוש צמוד טקסט.
10. ראוי לציין את פירוש הרב קהתי למשניות, שיש בו התייחסות גם לסוגיית הירושלמי.