דברים בשם שלא אמרם.

פסחים קיא א:

בשו"ת חלקת יעקב או"ח סימן מו מביא בשם רבינו יונה על ברכות דף כז ע"ב על "האומר דבר שלא שמע מרבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל" כי האומר רוצה להיתלות באדם גדול . זה גם מסביר דבר מאד תמוה, כי בגמרא פסחים כתוב "הרוצה ליחנק יתלה באילן גדול" ואילו היתה הכוונה כפי דברי רש"י להיתרא , מה חנק שייך כאן? אדרבה ! עץ חיים היא למחזיקים בה. אלא שפירושו הוא כפירושו של רבינו יונה ואין בהם כל סתירה. והחנק הוא על שגורם לשכינה שתסתלק מישראל בעצם השקר שלו.( ויש לעיין בסנהדרין על "קלני מראשי " וכו על הנתלים ). אלא שכוונת רש"י לבאר מדוע בכלל ירצה אדם להיתלות באדם גדול? לכן מפרש כדי שיקבלו דבריו. אך, האם דבר זה מותר ? ודאי שלא ! ולכן השתמשו בלשון "הרוצה ליחנק" ולא "הרוצה לחיות" ובזה יתיישב גם מה שערער החת"ם סופר איך הותר לשקר בתורת אמת? כי באמת לא הותר מעולם. וכל מה שמייחסים דברים לגדולי עולם בהלכה זה רק כי כך יוצא ומבינים מתוך דבריהם, וזה כדרך ההבדל בין בפירוש לבין מכללא אף ששתי הגישות נאמרות בשמו של החכם בסתם למרות שלא שמעו מפיו בפירוש וכמו שכתב רש"י בתשובותיו. אבל להמציא דברים שלא היו ולא נבראו חס ושלום להתיר. ודאי לא כנגד סברתם וכנגד דעתם, ורק כדי לאמץ את סברתו של הדובר. כמו שהביא שם שבזה נמצא מבזה את רבותיו שמייחס להם דברים שלא אמרו מעולם. וכל זה הוא מובן בסברא מאד ומי שארוצה להתיר את היסוד הפשוט שאסור לשקר ודאי לא בהעברת התורה והונאת הציבור ועוד בשם גדולי ישראל, ומי שרוצה להתיר את הדבר הפשוט ביותר הזה,  עליו מוטלת הראיה וההוכחה החד משמעית.