המחלוקת סביב הרמח"ל

צריך לתת קצת קרדיט לר"מ חאגיז שהכיר אותו והתכתב איתו, וידע אודותיו יותר טוב מאיתנו. ( על פניו נראה שעיקר ההתנגדות היתה כלפי סודותיו, ופחות כלפי אישיותו, אם כי כמובן גם מזה לא חסכו , ודומני שההסתייגות מסודותיו חיה וקיימת כשעה ראשונה ללא שינוי וכל תמורה.)

מה שמספרים בשם הגר"א , עד עתה לא מצאו כאן לכך מקור מפורש מפיו או מפי כתבו. אף לא מפי תלמידיו. כל זאת שמועה בעלמא המיוסדת על איזה מכתב בודד שהכניסו המדפיסים בראש איזה ספר שהדפיסו מהרמח"ל.

למה צריך הסבר? הוא כתב מחזות וספרי חולין מאותה סיבה שאנשים אחרים כותבים מחזות וספרי חולין. אם חרדים של היום כל כך מנותקים מהעבר שהם אינם יכולים להעלות על דעתם דבר כזה, זבש"ם.

לגבי הודעת הפתיחה, עיקר המחלוקת היה סביב שאלת הנבואה. הרמח"ל טען לנבואה בצורה די מפורשת, אויביו תקפו אותו כנביא שקר, ותומכיו ניסו להוכיח מחז"ל ופוסקים שתיתכן נבואה בזה"ז (אבל לא להכחיש שזאת הטענה, כפי שמנסים לעשות היום).

שאר הרעיונות המוזרים שהסתובבו אצלו וחוג תלמידיו הביאו לאישום כללי של שבתאות. ככל הנראה זה לא היה נכון לגבי הרמח"ל, אם כי ייתכן שבין תלמידיו היו כאלה שהאמינו שבדורו של שבתאי צבי היתה שעת הכושר שהוחמצה, לכל היותר.

סקירה טובה תמצא בספר של אלישבע קרליבך Pursuit of Heresy. (נמצא באולם קריאה יהדות בספריה הלאומית)

"הטעות היא שמחנכים אותנו על ענין של "ירידת הדורות", צריך לדעת שבדברים מסויימים היו דורות יותר ירודים מאיתנו, ואין סיבה להחשיבם כמיצגי היהדות האולטימטיבית. "

האם עליה בחומרות מלמדת על עלית הדורות?

ירידת הדורות מתבטאת בכך שהיום אין לאף אחד מהגדולים את האומץ הנחוץ  לתקן תקנות חדשות מפחד "מה יגידו"ולכן החומרות היתרות הן הן ההוכחה לירידת הדורות.

שיחת חולין,
אני כמובן מסכים איתך. כי אם צוונו לדונו לכף זכות, כל זאת עכלפי אישיותו ומעשיו, לא לגבי דיעותיו וסודותיו , ולכן כדבריך, מכלל ספק לא יצא.

קושטאי,
ישנה עוד אפשרות : האיש טעה בדמיונו !.
ספרים, מלאי מליצה וחסידות, אינם עדות כהוא זה לאישיותו של המחבר.
העדות היא מאנשיו והמכירים אותו מקרוב ומרחוק.


איש לא היכני על קודקודי לגבי הגר"א, עדיין לא נמצא שום מקור מכתבי הגר"א או תלמידיו ההמתארים את הגר"א כמעריצו או כהולך בדרכו של הרמח"ל. וזה עומד בסתירה חמורה למה שמנסים להציג.

לגבי אישיותו של הרמח"ל, הובא ציטוט מנפש החיים, הכותב "החסיד לוצאטו". ומה בכך? האם זה מעיד שהגר"א אכן הדליק נרות יום טוב ( או הולך אליו ברגל,ף או כל שמועה אחרת כעין זו ) לכבוד קבלת ספרו בקבלה?


הר"מ חאגיז והיעב"ץ קראו את כתבי הרמח"ל בקבלה, והתנגדו להם בתקיפות. אין שום סיבה להניח שהגר"א היה מהמעריצים. היפוך מן הקצה אל הקצה.

גם אם תכתוש את האויל במכתש, לקונספציה הגר"אניקית הפסאודו-רציונאלית של אדוני לא מתאימה עדות תלמידי בית מדרשו ובני משפחתו של הגר"א, שהתחנכו על הערצת רמח"ל הפילוסוף המיסטיקן וטרחו בהוצאת ספריו לאור, ואשר על כן הוא מתייהר במשפטים כגון "איש לא הכני על קדקדי" וכולי. כפי שנתבאר במק"א, גישתם הבסיסית של הגר"א ורמח"ל לקבלה כמשל ונמשל היא זהה, הגר"א כמעט ואינו מצטט בשום מקום בספריו מספרים אחרים, אלא טורח בליבון הסוגיות ממקורן. הערצת הגר"א לאר"י היא דבר שאינו מוטל בספק, ועם זאת הוא חולק עליו בלי סוף גם בשרשי הסוגיות. חיבורי רמח"ל זכו לבוא לאור עולם מכתבי יד שהיו ברשות הגר"א, בידי בני בית מדרשו שהוסיפו שבחים מפליגים עליהם מפי רבם. ודי בזה. אילו היה אדוני מביא טענה אחת שיש בה מן הענין, שמא היה למישהו על מה להכותו על קדקדו.