האם מישהו יודע פשט בערבוב לשונות זכר ונקבה בפסוק (שה"ש ו')
"שינייך כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה, שכולם מתאימות ושכולה אין בהם"
והרי היה צ"ל כולן מתאימות ?
האם מישהו יודע פשט בערבוב לשונות זכר ונקבה בפסוק (רות א')
"ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם"
והרי היה צ"ל ותלכנה שתיהן ?
תודה.
נשלח ב-23/8/2011 02:57
וגם לכאו' היה צ"ל 'ושכולה אין בהן'
נשלח ב-23/8/2011 06:35
גם בפרשת בנות צלפחד אין הקפדה עקבית על לשון נקבה. וכך גם בעוד מקומות. אולי המקרא פשוט גמיש יותר בנקודה זו.
נשלח ב-23/8/2011 08:13
אם המקרא "גמיש" בנקודה זו אז מניין אנחנו לא גמישים ?
ויבאו הרעים ויגרשום, מקנה אביכם, ורעיהם לא יחמול עליהן,
גם להבזות בעליהן בעיניהן, שבאו על הנשים שלא כדרכן,
להיות בני תמורה, אף שאינם בני אב אחד, שפה אחת ולשון אחד,
וזה החילם לעשות, להיות בני נחור,
ומעתה אל תתמה על דברי נעמי ורות, יעשה ה' עמכם ולכם, הלהן תעגנה וגומר,
שנהפכו מימיהם ונינם יחד,
ותלכנה שתיהם עד בואם אל התיבה, זכר ונקבה,
כרחל ולאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל,
ואז תבין ותעמוד לגורלך לקץ הימין
חידה זו למראה עיניך עמוקה
והיא קלה ונאה ומתוקה,
וטעמה לאיש נאמן,
כטעם לשד השמן.
= ענין חידה זו, להראות שגם אות מ"ם ("מימיהם") וגם אות נו"ן ("נינם") שניהן משמשות לציין נקבות רבות נסתרות.
נשלח ב-23/8/2011 11:32
אנא באר והרחב את החידה ואת פתרונה.
נשלח ב-23/8/2011 12:24
יש כמה פסוקים במקרא, שמבקרי המקרא שר"י בודאי יציינו שכאילו יש בהם ח"ו "טעויות דיקדוקיות" עפ"ל. אמנם הטעות היחידה שיש כאן, היא זו של הטועים לחשוב שיש כאן טעות...
הר"א אבן עזרא ממרמז בחידתו לכמה פסוקים כאלו, וקובע, שהאותיות מ"ם ונו"ן הם "בני תמורה", ושניהן יכולות לשמש לציין נקבות רבות נסתרות.
אם כן, לא להבהל ממה שהחידה נראית למראה העינים כעמוקה מידי. ובודאי אחרי שיש לך המפתח בידך, היא "קלה ונאה ומתוקה".
נשלח ב-23/8/2011 15:13
webberebbe כתב:
הר"א אבן עזרא ממרמז בחידתו לכמה פסוקים כאלו, וקובע, שהאותיות מ"ם ונו"ן הם "בני תמורה", ושניהן יכולות לשמש לציין נקבות רבות נסתרות.
בסדר, תודה על המקור.
האם יש הסבר לזה, למה יש תכונה כזאת באותיות אלו דווקא ?
האם יש גם דוגמאות הפוכות בלשון הקודש- של ריבוי זכרים נסתרים באות נו"ן ?
נשלח ב-23/8/2011 19:53
שותפי סוד. נראה שגפ לכך רומז האבן עזרא בסוף חידתו כשאומר ותעמוד לגורלך לקץ הימין שהפסוק מסעים בנון במקום באות מם כי מילת יום היא זכר וריבויו צריך להיות ימים ןלא ימין. אם כי כמובן שאין לכך הכרח בפירוש תיבת ימין כימים שמא כוונתה לענין אחר.
נשלח ב-23/8/2011 19:54
מתנצל על טעויות הקלדה .נשלח מסלולרי
נשלח ב-24/8/2011 08:53
שתי תשובות בדבר.
האחת כפי שנכתב כאן, שכללי הדקדוק המחמירים שעליהם מגדלים אותנו (למי שלמד דקדוק) הם אולי תופעה מאוחרת ואינם מאפיינים את השפה העברית של המקרא לדורותיה.
השניה שלפעמים בכל זאת יש דורשים את שינויי הלשון, כפי שמצאנו אצל חז"ל. וגם שם לפעמים זה בירור של פשט ולפעמים אפשר שזו דרשה שרק מעגנת את עצמה בשינוי דק. (האם זה תלוי במחלוקת ר"ע ור"י אם דיברה תורה בלשון בני אדם?).
נשלח ב-24/8/2011 11:55
בספר שופטים יש המון דוגמאות למה שנחשיב בימינו לשגיאות דקדוקיות, למשל "אך הפעם הזה" של שמשון.
נשלח ב-24/8/2011 16:45
התופעה שאותיות מ"ם ונו"ן מתחלפות במקרא, נובעת כנראה מהכלל שאותיות בנות מוצא אחד מתחלפות ביניהן לפרקים. ואף שאותיות מ"ם ונו"ן אינן ממוצא אחד, יש ביניהן בכל זאת שותפות [ואף ייחוד שלא נמצא באותיות אחרות] לענין הנהימה באף תוך כדי הגייתן.
נשלח ב-24/8/2011 19:56
שו"ס!! הייתי עונה למה שאת שואלת!!! אך חזקו עלי דבריו של הר"פ מקוריץ זיע"א בספרו אמרי פנחס: שהשואל שאלות בעניני דקדוק הוא גורם גדול לעניות ולחוסר הפרנסה, וסימנך "דקדוקי עניות".. על כן מה לך ולדקדוקי עניות????? אם בעניות חפצה נפשך אז זה משהו אחר... מימי לא עסקתי בדקדוק ולא אעסוק בו מטעם הנ"ל..
נשלח ב-24/8/2011 22:12
תודה לכל המשתדלים לענות.
אני הקטן סובר שהדברים הם בדווקא, ברשותכם.
לגבי שה"ש מתבאר בגר"א שעניין כפילות השיניים, מעלה מול מטה, הוא בעניין מלחמתה של תורה, שהם התלמידים החוזרים על לימודי רבותיהם כשהם נאבקים ומתנצחים זה בזה. זו היא טחינת הקמח שבלעדיה אין תורה, כנודע. ולכן מדובר פה על נקבות (תלמידים ביחס לרב) שהם זכרים (לוחמים לנצח זה את זה).
לגבי רות זכור לי (אולי מהרמ"ע מפאנו) שנרמז בזה שיחד עם נעמי ורות הגיעו לארץ ישראל נשמות בעליהן אלימלך ומחלון. אולי יוכל מישהו לשחזר היכן הדברים כתובים.
יגדיל תורה ויאדיר.
נשלח ב-25/8/2011 22:11
שותפיסוד,
כיון שציטטתי האבן עזרא, שמתוך ציטוטי היה אולי משמע שאני סבור שהדברים הם אקראיים, לכן רצוני להודיע שגם אני גם אוחז כמוך שהדברים הם בדווקא. ואני אסביר.
להבין הדברים, אקדים הקדמה קצרה. בדרך הלימוד [המכונה "ישיבתי"] ישנם שני הגדרות: "מה" ו"למה" (באידיש: "וואס", "פארוואס"). - ראשונה אנו מבחינים מה כתוב, במה מדובר וכו'. - אח"כ אנו נגשים (לנסות) להבין למה באמת כתוב כך, למה באמת כך הם פני הדברים.
הנוגע לענינינו, קודם כל אנחנו צריכים לדברי האבן עזרא להעמיד יסוד הדברים ["מה", במה מדובר]. היסוד הוא, שקיימים באמת מקומות במקרא בהם מתחלפות המ"ם והנו"ן סופית, ושאין כאן ח"ו "טעות דקדוקית" של הנביא.
אחרי שעמדנו על יסוד הדברים, אנחנו נגשים לנסות לחתור "למה". למה במקומות אלו דייקא כתב הנביא הדברים בצורה כזאת. הכיוון שלנו בחיפוש התשובה הוא שבודאי שיש במקומות הללו רמזים סמויים לדברים הנמצאים שבתורה שבעל פה, ועלינו לחתור לעמוד עליהם. לפעמים הדברים נמצאים מפורשים במדרשי חז"ל, ולפעמים אנו מוצאים לרבותינו הקדמונים שפירשו הדברים.
