ביקורת חריפה * בכל ביתי נאמן הוא

בדורנו זה נהי' מנהג מבורך, שכל משפחה משלמת לעיתונאים משועממים שיכתבו ספר שיגדיל ויאדיר את סבותיהם שנפטרו. וכולם דואגים להבהיר כאילו זה הוא החסיד (בה"א הידיעה) של הרבי.

קיבלנו את הטרקטוריסט של הרבי (דונין), החייל של הרבי (איצ'קה גאנזבורג), הפרטיזן של הרבי (זושא), העבד של הרבי (הי' חנזין, אח"כ סלונים), החסיד של הרבי (סימפסון), ועוד כהנה רבות.

עכשיו זכינו לספר הנקרא "נאמן ביתו של הרבי", אודות ג'ימי גורארי' (שקיבל את הכינוי המכובד "רז"ג" אחרי מותו ע"ש אולם החתונות)...

אתמול בלילה קראתי 80% מהספר (מהתקופה שטרום-הנשיאות עד סוף הספר), והגעתי למסקנא ששם הספר הי' צריך להיות "המאפיונר של הרבי", או לכה"פ כך העורכים רוצים שהספר ייראה. ספר שחלקים ממנו גורמים היפך הכבוד לרבינו, והיפך הכבוד לנשוא הספר...

אבל מ"מ לאחר שכבר נדפס, ברצוני להעיר כמה הערות, לתקן כמה טעויות, ולהוסיף כמה הוספות לספר, ונעשה אותם ע"פ סדר הספר:

א) פרק "שקיעה וזריחה", בו מדובר אודות התקופה "ימי בראשית":

1. בע' 203 כתוב בחצי משפט שג'ימי "הביע תמיהה באוזני הרבי" קודם הנשיאות מדוע הוא מכניס מ"מ והוספות למאמרי הריי"ץ. הסיפור הוא כך: הרבי הי' כותב הערות ומ"מ למאמרי אדמו"ר הריי"ץ, וזה עיצבן את ג'ימי שהי' מסתובב וקורע את שולי העמודים של הקונטרסים, היכן שהיו הערותיו של הרבי, באמרו: "עבודה מדעית מקורה בחינוך אוניברסטאי, וד"ל, ואין מקומה במאמרי הרבי (הריי"ץ)".

2. חסרים כמה סיפורים עסיסיים על התקופה טרום-הנשיאות, ואספר רק אחד מהם:

באחד מהפעמים קודם הנשיאות היתה אסיפה באיזה ענין חשוב ונכחו כל ה"מאכערים" הצעירים, דהיינו הרי"י העכט, הרחמ"א חודוקוב וג'ימי, שנכנסו כולם לחדרו של הרבי שהי' משרד המל"ח אז, והרבי הציע לעשות משהו בצורה מסויימת, והעכט וחודוקוב הסכימו מיד, אבל ג'ימי הי' נגד. אז חודוקוב סנט בו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שעדיף לו לשמוע, אז ג'ימי הסתובב והצביע לעבר חודוקוב ואמר "איך וועט דיר אויסלעבן" (אני יאריך ימים יותר ממך), ואח"כ הסתובב להעכט ואמר כנ"ל, ואח"כ הסתובב לכיוון הרבי ואמר אותו דבר...

3. בע' 212 מסופר חלום מפי הר"ל גרונר, שכאילו הרבי הורה לגי'מי ולשמואל זלמנוב להקים "ועד ליובאוויטש", ופתאום אחרי זמן מה הרבי הורה לבטלו. אבל הסיפור שונה מן הקצה לקצה:

ג'ימי התחיל "מלחמת התשה" נגד הרבנית הזקנה כדי לגרום לה ש"תרד מהעץ" ותפסיק לדחוף את הרש"ג לנשיאות (שהרי הרש"ג בעצמו לא הי' מעונין בנשיאות, ורק דחפו אותו אשתו והשוויגער).

בתור שותף לעבודת הקודש הוא לקח את הר"ש זלמנוב, שהוא יהי' איש השכנוע, לשכנע את החסידים שיתמכו ברבי (שלדאבוננו זה לא הי' דבר פשוט בתש"י, רוב החסידים המבוגרים "זקני אנ"ש" רצו את הרש"ג), ובתור שכזה הם היו מדווחים לרבי על הפעילות שלהם.

הוא אף נכנס לדירתה פעם אחת והעביר לה פתק (כמו שמעבירים כשרוצים לשדוד בנק...) שכתוב בו שאם היא לא תפסיק מיד את המלחמה אז הוא ידאג שיגידו קדיש על הרבי הריי"ץ ועל אשתו באותה שנה... הרבנית הזקנה ענתה לו "ביסט מקנא אז דיין קוזינע האט חתונה מיט בית הרב און דו מיט א נידעריקער בית הרב?!". בהמשך לזה היא שלחה את הנכד שירד ויעשה אותו דבר במשרד הרבי (כמו שכתוב בע' 209).

אחרי הסיפור הזה, הרבי הורה להם לפרק את הועד שלהם מיד, ולהפסיק את המלחמות, ובמקום זה להשקיע בעבודה במישור ידידותי שפעל רבות, וגרם להפסקת המלחמה.

4. בע' 215 מופיע סיפור שהרש"ג השתתף בהתוועדות של הרבי והתחנן לרבי שיתן לו אותו מעמד שהי' לו אצל אדמו"ר הריי"ץ (דהיינו מנהל של תו"ת), וג'ימי התערב שם בצעקות שרק גרמו צרות. אח"כ מופיע "זכרון דברים" מתשי"ב של חברי ההנהלה של תו"ת מתשי"ב אודות נשיאותו של הרבי מבלי חתימת הרש"ג, ואח"כ עוד "זכרון דברים" מתשי"ד עם חתימתו של רש"ג, וחסר קישור הדברים, והנה הוא:

בתשי"ב עדיין הרש"ג לא הסכים לגמרי לוותר על הנשיאות, כי החסידים אמרו לו שהוא צריך לוותר על הכל כולל על תו"ת, והוא לא רצה לוותר כי זה מה שהוא קיבל מאדמו"ר הריי"ץ. ג'ימי הי' חלק מההנהלה של תו"ת והוא ארגן שכל ההנהלה תחתום על "זכרון דברים" שמקבלים את נשיאותו של הרבי (בקיצור: מנשלים את הרש"ג מכל מעמדו), והרבי לא הגיב לזה כלל וכלל, ובהמשך לזה הי' ההתוועדות הנ"ל. אח"כ הרבי הורה לג'ימי שהרש"ג ימשיך להישאר בתור מנהל של תו"ת, וזהו. ג'ימי הלך לרש"ג והודיע את ההצעה הזאת ואמר שהתנאי היחיד הוא להיות כפוף לרבי ושיהי' כתוב שזה תחת נשיאות הרבי. הרש"ג הסכים אחרי קצת זמן, וזה המסמך השני.

מה שכואב הוא שהנשיאות על תו"ת החזיקה מעמד רק שלש שנים (מתשי"ד), ובתשי"ז הרבי כבר הוריד את הנשיאות כי שרו את "התקווה" בדינער (מעורב) של הישיבה. שהוא סיפור שונה שהי' מעורבים בו גם ג'ימי (שלא הי' כזה "אנטי-ציוני" כמו הרבי) והרש"ג, אבל כולם מאז מאשימים רק את הרש"ג...

ב) פרק "ידא אריכתא" שמנסה להציג את ג'ימי בתור האיש של הרבי בכל התחומים:

1) בע' 261-262 מופיע שחודוקוב מינה את ג'ימי ואת יודל בתש"מ לנהל את קה"ת, והספר מנסה להציג את זה בצורה כאילו פתאום כל קה"ת עבר לידי ג'ימי... בו בעת שהסיפור שונה לחלוטין, הנהלת קה"ת הוטלה על הר"ז חאנין, שהי' מעביר חשבונות לחודוקוב לקבל תשלומים (ואכ"מ להאריך ב"שטיקים" שהי' עושה כדי להוציא מחודוקוב יותר כסף כדי לכסות את ספרי ה"ועד"), וג'ימי קיבל אחריות על החנות דהיינו שהוא יפתח את החנות שתהי' כמו שצריך, והוא ירוויח כמו חנות יודאיקה. בסופו של דבר הוא הביא את יענקל רייך לעבוד בחנות והוא פיתח את החנות לממדים שהם כיום, אלא שהיו הרבה חששות כספיים עם אנשים שהיו מביאים פתקים חתומים מאת ג'ימי לתת ליענקל ולקבל ספרים...

2) בפרק הזה מופיעים כמ"פ אודות ביכלאך שנתן לרבי במתנה, מה ששכחו להוסיף הוא שג'ימי הי' היחיד שנתן לרבי ביכלאך בתור הלוואה וחזר לבקשם, ולפעמים הי' מקבלם בחזרה (אפי' שז"ר נתן ביכלאך מבלי לבקשם בחזרה... וראה בשיחת ש"פ מסעי תשכ"ו (לינק: http://chabad.info/forums/theforum_he/viewtopic.php?t=6819) שהרבי התייחס לזה באופן די ישיר...

3) בע' 270 מופיע על הקמת "ועד רבני ליובאוויטש" במסגרתו הראשונית בשנות הלמ"ד, ועל הכשרות שעשה במסגרת זו, כדי להילחם בסאטמער. אלא ששכחו לכתוב את הרקע להקמת הועד הזה:

הרב של 770 עד פטירתו בתשל"ד הי' הר"ש לויטין (והר"א סימפסון ג"כ באופן חלקי), והרבי הי' מתייעץ אתו והוא הי' נחשב הרב של 770, וממילא הרב של החסידים. ג'ימי לא אהב את הרש"ל בגלל משקעים מהעבר, ולא סבל את העובדה, ולכן בתשכ"ד הביא את הרז"ש דווארקין כדי שיהי' הרב של החסידים הרוסיים (שהרי הרז"ש הי' הרב של חסידי חב"ד ברוסיא, משא"כ הרש"ל שהי' משפיע ולא רב), והי' תמיד חיכוכים מתחת לפני השטח שג'ימי עשה כדי לנשל את הרש"ל ולהכניס במקומו את הרז"ש. הרבי לא התייחס כלל וכלל לרז"ש עד פטירת הרש"ל, וכל השאלות ההלכתיות של הרבי נשאלו לרש"ל.

אז בתש"ל או ל"א ג'ימי פתח את "ועד רבני ליובאוויטש" ושם את הרז"ש בראשו, ואת עצמו ועוד כמה רבנים חב"דיים צעירים יותר (חלקם נכנסו בהמשך, כמו הרי"ק מארלאוו, הר"א אזדבא, הר"ד פישר, ועוד). הרז"ש הי' מומחה גדול בהלכה ובפרקטיקה ואפי' מחוגים אחרים באו אליו ללמוד הלכה (כמו בעת הבלאגן הגדול עם הניקור בסאטמער בתשל"ה שאז באו אליו ללמוד), אלא שזה נגמר בתשל"ז כאשר ג'ימי דאג לארגן חרם נגד סאטמער אז הוא ניצל את ההזדמנות לפתוח כשרות חב"דיות, ומימן את החברה הראשונה של מוצרי חלב בהכשר הרז"ש (נקרא "שפע" כמדומני).

4) מע' 276 והלאה מופיעים כמה מכתבים אודות הפרוייקט של הרבי לקנות בתים בקראון הייטס כדי לתתם ליהודים, ומסגרת ה"חברה מחזיקי השכונה" שתחת הקומיוניטי קאונסיל, ומציגים את ג'ימי כאילו הוא הי' המציל הגדול מכל האחרים שטרפדו ולא עשו כלום, בה בעת שג'ימי עשה הרבה מהצרות.

ורק להזכיר, הבנין בפינת יוניון וקינגסטון (איפה שהי' פעם המקוה) הוא בנין שהרבי רצה שהמל"ח יקנה אותו, אלא שאז המל"ח הי' מעורב במשהו עם הבנינים והרבי לא רצה שזה יהי' ע"ש המל"ח מיד, אז ג'ימי קנה את זה על שמו. שנים אח"כ כשרצו להרחיב את 770 ג'ימי "שכח" שהבנין שייך למל"ח וטען שזה שלו.

בנוגע ל"חברה", ג'ימי פתח את זה עם כמה חסידים וקנו בנינים והרבי נתן הרבה כסף לזה. בפועל ה"חברה" התפרקה אחרי כמה שנים בגלל משחקים, שאנשים קנו בנינים עם כספי החברה ורשמו את זה על שמם הפרטי, והבנינים ע"ש הקהילה היו במצב שאם לא ישלמו אז הכל יקרוס, ואז נכנס לתמונה הרב דוד פישר, ירושלמי ממולח עם חוש בביזנס שכתב לרבי שהוא מוכן לקחת ע"ע את ניהול ה"חברה" מאת כל הרוסישע, ולפתח את זה ולהציל את זה. הרבי הסכים, ואז הר"ד פישר הלווה כספים וקנה בתים ובנינים, והציל את המפעל שכמעט קרס בגלל רשלנות של כמה רוסיים.