[על קבר ר' מרדכי פלונגיאן, מ"כ בווילנא].
מֵרִגְשַׁת דֳּכִי הַיָּם אֶל הַחֹף בָּאתִי,
פֹּה אֶמְצָא הַמְּנוּחָה לָהּ נַפְשִׁי נָשָׂאתִי!
לֹא עוֹד בִּזְרוֹעַ עֻזּוֹ הַסַּעַר יִתְקְפֵנִי
וּמִגַּל אֶל גַּל כַּדַּק יַטִּילֵנִי.
נַחַת לֹא יָדַעְתִּי כָּל שִׁבְעִים שְׁנוֹתַי –
גַּם בַּתּוֹרָה עָמַלְתִּי יָמַי וְלֵילוֹתַי,
יָדִי גַּם לִפְרִי עֵץ הַדַּעַת שָׁלַחְתִּי,
אַךְ מִפְּרִי עֵץ הַחַיִּים מְעַט טָעַמְתִּי,
נָטַעְתִּי ,,כֶּרֶם", בֵּן-פּוֹרָת" הִצְמַחְתִּי,
בָּנִיתִי ,,תַּלְפִּיּוֹת", עִם ,,קֹהֶלֶת" הִתְחַכַּמְתִּי –
,,שֵׁבֶט אֱלֹהַּ" נָשָׂאתִי כָּל הַיָּמִים,
לָמַדְתִּי, לִמַּדְתִּי, כָּתַבְתִּי, הִגַּהְתִּי,
מִכָּל עֲבֹדוֹתַי לֶחֶם לֹא שָׂבַעְתִּי –
הָבָה לִי שְׂכָרִי תָּמִים, הַצּוּר תָּמִים!
