אולי זה מתאים יותר לעצכ"ח?
אבל בכ"מ (גם הרב אביבי חבר מכובד בפורם הזה, ויש לו יד ורגל לא קטנים בתורת הרמח"ל, ועוד חברים בפורום כאן)- הדבר מעסיק אותי זה זמן רב -
איה התפילה הפרטית, בהשתפכות הנפש האישית והפרטית בתורת הרמח"ל?
במיוחד בכל מה שנוגע לחשיבות התפילה כחלק בסיסי בעבודת ה' - נעדר לחלוטין במס"י, שם התפילה מובאת רק במידת החסידות, ושם זו תפילת החסיד על הדור, לימוד זכות וכו'.
לעומת זאת בחסידות, ואצל הח"ח התפילה היא "כלי" בסיסי ביותר בכל התקדמות שהיא בעבודת ה'- בלעדיה א"א להתקדם.
יתירה מכך, רמח"ל כותב על ההתבוננות - שאצלו היא אבן היסוד לכל התקדמות - שע"ז אמרו חז"ל לולי הקב"ה עוזרו (את האדם) אינו יכול לו (ליצה"ר) - וה' לא יעזור למי שאינו עוזר לעצמו - דהיינו שאינו מתבונן, עכ"ד.
ועל הדבר הפשוט הרבה יותר- שהקב"ה אינו עוזר למי שלא פונה ומבקש - לא זכר שר.
ואם תקשו מדבריו על התפילה בדרך ה' - המעיין יחזה שכתב שם על התפילה לפי כוונות האריז"ל ולא זכר כלל מתפילה פשוטה של יהודי פשוט.
אשמח לכל עזרה שהיא.
נשלח ב-26/3/2012 04:39
עד שאתה שואל על רמח"ל, שאל על הברייתא דרפב"י שספרו מבוסס עליה.
נשלח ב-26/3/2012 10:58
ספרן כתב:
עד שאתה שואל על רמח"ל,
איפוא הוא באמת?
נשלח ב-26/3/2012 17:29
על רבי פנחס בין יאיר לא צריך לשאול כי הוא מונה מידות נפש ולא כלי עבודה או דרכי עבודה...
נשלח ב-26/3/2012 18:19
והרמחל כיוון את דרך עבודת הנפש לפי רפבי, וזה מה שספרן ענה לך
נשלח ב-28/3/2012 02:59
יש ספר שלם מהרמח"ל(או העתק תלמידו) הנקרא תקט"ו תפילות שיש בזה מלא תפילות שחברם הרמח"ל וכולם נגמרים ב לישועתך קויתי וגם תפילות ארבע פינות המרכבה מהרמח"ל,כולם מלאים בתחנונים השתפכות הנפש וקיוו להישועה .הענין של הקיוו תפס הרבה מקום אצלו
תוקן על ידי 365_248 ב- 28/03/2012 03:04:12
נשלח ב-28/3/2012 03:07
דרוש בעניין הקיווי" שמופיע בספר אוצרות רמח"ל"
המקווה תמיד בשמחה בלי צער. כי המצטער תמיד הוא ביגון ואנחה וחושב שאין לו תרופה. אבל מקווה אינו מצטער כי הוא מקווה תמיד , ואפילו אם יתמהמה מחכה נמצא התקווה מחיה אותו. ומי שאינו מקווה מיד מת ונשאר רחוק מה´. ונענש על שאינו מקווה לה´ ומי שהוא מקווה נאמר בו "גם כי אשב בחושך ה´ אור לי".
המקווה גם אם יש לו מעט מעשים טובים לא יבוש. שנאמר "וידעת כי אני ה´ אשר לא יבושו קווי". וזה "כי יש לדל תקווה". ומי שהוא דל ממעשים טובים יש לו תקווה כי ה´ מתגלה עליו ומעביר כל פשעים.
וזה סוף התיקון מגודל תקוות כל ישראל באורך הגלות ובוטחים באמונה שיגאלו. . . בא חבקוק והעמידה על אחת "אמונה" - "תקווה".
המקווה אפילו נכנס בגיהנום יוצא ממנו.שנאמר "וקווי ה´ יחליפו כח יעלו אבר" . יקוק מאיר עליו וכמה מלאכים עליונים מעלים אותו ומסתלקים עימו למעלה ותקוותו הי טהרתו.
"מקווה ישראל" ממש. כי הוא במדרגה עליונה שאין עושה בו פגם. . . וזה סוד התשובה שהוא שב ממש אל מקורו והסטרא אחרא לא יכולה לו. ונאמר "שובה ישראל עד ה´ אלוהיך" כן המקווה הוא ממש בוקע בקו תקותו ועושה נקב וסדק לעלות תחת כיסא הכבוד. וזה "לישועתך קיוויתי ה´". . .ואין פגם מעכב. וכמו שקיווה לה´ בחייו כן לאחר מותו כשמתגברים כנגדו הדינים הוא מתחזק בתקוותו עד ה´ ונקשר בו. . . כן אחר המוות לא יבושו הקווים.
בזמן שהצדיקים בצרה נאמר "עימו אנוכי בצרה" כביכול ובכח התקווה יוצא מן הצרה וכביכול הקב"ה יוצא עימו. וזה "לישועתך קיוויתי" - ישועתך ממש.
הקטרוג מעכב את התפילות מלעלות , שכתוב "סכותה בענן לך מעבור תפילה" , אבל הצדיקים המקווים עושים נתיב ובקיעה בתוך העננים.
והקב"ה כביכול יורד לשמוע תפילה מפי המקווה.
וסוד זה "קוה קיוותי ה´ , ויט אלי וישמע שוועתי". . ."
נשלח ב-28/3/2012 20:16
כמובן שאני מכיר את הספרים הנ"ל. אין כאן השתפכות הנפש אלא מעיין תורה שפונה כלפי ה', ובאמת אלו תפילות די משונות - גם שונות מסגנון התפילות שחז"ל תיקנו לנו וגם שונות מתפילות אישיות, יומיומיות של יהודים פשוטים. וגם שונות מתפילות דוד בן ישי החסיד.
אגרוס וספרן - ברור שהבנתי - אבל מה לעשות שאלתי היתה על כלי עבודה ולא על מידות נפש. באמת תפילה זו לא מידה בנפש. אבל לומר שרמח"ל כלל בספרו את כל חלקי העבודה (כדבריו) ללא תפילה לכאו' נשמע תמוה. זו שאלתי. לשיטתכם, האם אין התפילה חלק קריטי מעבודת ה' הבסיסית לשיטתו , או שמא היא כן, אלא שרמח"ל לא מנה כרוכלא הכל ואפי' לא דברים קריטים ובסיסים אלא רק מידות נפש. אם כשני - צריך רק לקרוא את הספר כדי לראות שאין זה כך ודי היה לרמח"ל בחוברת בת עשרים עמוד כדי למצות את ענין מידות הנפש, וכל הרחבתו ע"ג המידות הנ"ל היא ישומן הפרקטי - המונעים, דרכי הקניין ודרכי עבודה והתבוננות. ושוב שאלתי היא הרי לכאו' התפילה היא אחת מדרכי הקנין הבסיסיות ביותר לכל מידה ומידה כלשהיא שיכולה לעלות על הדעת - ואיה מקום כבודה?
נשלח ב-29/3/2012 15:07
למה אתה לא שואל אותו דבר על לימוד התורה ? הרי ברור שהרמח"ל החזיק שתורה ותפילה הם נקודות מרכזיות כמו שהוא מרחיב במקמות אחרים אבל בספר מס"י הנקודה היא להרחיב על עניין "חשוב תמיד" ההתבוננות .שזה הדרך להגיע לדרגות למעלה אבל ברור שזה לא מבטל הנקודות היסודויות
נשלח ב-29/3/2012 18:40
על לימוד התורה אכן שאל בזמנו הרב יעקב פרלוב שליט"א, האדמו"ר מנובומינסק, את רבו הגר"י הוטנר ותשובתו נדפסה בתחילת "עדת יעקב", ספרו של הראשון וכן באחד מגליונות "מוריה". (כנראה כונסה גם לכרך "פחד יצחק" - אגרות וכתבים)
תוקן על ידי ספרן ב- 29/03/2012 18:45:17
נשלח ב-29/3/2012 19:20
רמח"ל כותב במפורש שבסיס הכל הוא לימוד תורה, וכמ"ש רבי פנחס, וע' מסל"ש פ"ד. ובאורך בסדר הויכוח. בכלל המעיין יחזה שכל המסל"ש מבוסס על התבוננות מעמיקה יותר ויותר בתורה עצמה, עיין בכל מידה בדרכי הקנין שם כותב רמח"ל במה צריך להתבונן. וכבר הקדים וכתב רמח"ל גם במסל"ש וביחוד בדרך חכמה שהחלק בתורה שמביא לידי יר"ש אינו ש"ס ופוסקים אלא אגדה ופנימיות התורה, ודוק.
נשלח ב-5/4/2012 18:24
ועדיין נשאל (ולא זיכתי לתשובה לצערי בפורום) - איה מקום כבודה של עבודת התפילה כבסיס ויסוד לעבודת ה' במשנת הרמח"ל?
נשלח ב-5/4/2012 22:50
כבר רשמתי לעצמי שיש מעין סתירה ברמח"ל, וזה מה שכתבתי: אות א' בויכוח הרמח"ל מהדורת אופק: ז"ל הרמח"ל בתארו מנהג החסידים, כת החסידים הקרואים והולכים לתומם לפרישותם וחסידותם מרבים באמירת המזמורים ומאריכים בתפלות וכיוצא בזה כו', בעשרים מזמורים שיאמרו ביום א' כו', וכן לקמן באות ז' ז"ל, אמר החכם, אחי לא תוכל לטעום פרי החכמות כי אתה למדת את עצמך רק בפרישות והתבודדות אמירת המזמורים או בקשת התחנונים כו', משמע שמנהג החסיד הוא ברבוי מזמורים והתחנונים, ולפ"ז קשה מה שכותב הרמח"ל במסילת ישרים בהקדמתו וז"ל, עד שידמו רוב בני האדם שהחסידות תלוי באמירת מזמורים הרבה ווידוים ארוכים מאד צומות קשים וטבילות קרח ושלג כלם דברים אשר אין השכל נח בהם ואין הדעת שוקטה כו', משמע שאמירת מזמורים הרבה הוא דבר שלילי.
