ספר שנכתב ע"י ת"ח שאחר כך יצא מן הדת . מה דינו ?

נראה שהדין תלוי בנושא הספר, אם כתב על הלכות ברכות או אבל - קבעו חכמים שספק ברכות להקל וספק באבלות להקל.
וכן אם זה בדיני ממונות - המוציא מחבירו עליו הראיה
אכן אם זה בדיני איסור והיתר - אזי אם יש חומרות בספר חובה לקבלם וכו'
ואם כתב בענייני הגות - אזי כבר קבע לנו הרמב"ם שבהגות שמע את האמת ממי שאמרה, והלכה כמותו שלא מצאנו חולק על סברה זו
ואחרי העיון נראה שר' מאיר הכריע שהלכה כהרמב"ם ש'שמע את האמת ממי שאמרה', ולכן אמרו 'תוכו אכל קליפתו זרק', ברם חכמים לא יכלו לעמוד על דעתו של ר' מאיר, ולכן את דברי ר' מאיר מורים רק לצנועים, וזה היסוד לפסיקה במעשה שבת חולין טו,א וראה שו"ע או"ח שיח,א ונו"כ. היינו שכשלא חלקו על ר' מאיר - הרי דינו כסתם משנה, וכשחלקו עליו היה זה מפני שלא הבינו דעתו ולא מפני שסברו שאין הלכה כמותו, ולכן הצנועים שיכולים להבין עומק דבריו - יכולים לנהוג כמותו, ודעביד כמר עביד וכו'

נא להותיר את הדיון ברמה מופשטת

מוטי

יש באמת לפרק את השאלה לחלקים.

א. האם מה שנכתב בשעתו כשהיה כשר הוא טוב או שמא יש לחשוד כדבריך.

ב. האם לאחר שהתפרסם שמו לרעה, זה לא מזיק להשתמש בספרו מפני שלבריות נראה כאילו הלומד מחשיב אותו או מזלזל בתורה, וכך הוא בעיני הלומד עצמו.

אלו נראים השיקולים העיקריים.

היה באוניברסיטת בר אילן פרופסור שהוציא מחקר יפה מאד על שיטות הלימודים של הראשונים, אבל מאז נטרפה עליו דעתו (זה לימוד זכות) ושינה את אורחות חייו לגמרי וכותב מחקרים משונים ונוהג לפי השמועה באופן פסול.

אבל אולי פרופסור, שמלכתחילה לא היה לצפות ממנו שיהיה כשר (בניגוד לרב) זה אחרת ומותר להחזיק את ספרו ולהשתמש בו?

בכל אופן, הרי יתכן שאדם יכתוב ספר מצויין ויתקלקל, והספר עצמו כשר.

וכן מצאנו בכהן גדול שיצא לתרבות רעה ונעשה צדוקי, אבל לא אמרו שכל הקרבנות וכל עבודות יום הכפורים שעשה בינתים ייפסלו.

ומה עם המושג עתיק היומין "הוכיח סופו על תחילתו"?

מי הפרופסור עדיין באיסור לשון הרע?

גבעת המורה, מתואר באריכות בספרו חיי שלמה מיימון

אתנחתא

חלילה. פשוט שכחתי את שמו באותו רגע.

הוא כתב מחקר יפה על שיטת הדיוק בלימוד. אם איני טועה שמו היה בויארין. היום בארה"ב. פעם בבר אילן. וכל זה כמסתבר לא בגדר לשון הרע לפי שזה היה דבר המפורסם.

לומד

ראה בדף היומי מחלוקת אביי ורבא אם יכול אדם צדיק להיכשל ולסטות מן הדרך.

לענ"ד אין כל ראיה מכה"ג , לא רק בדימוי שאינו דימוי, אלא שאף למי שטועה ומדמה עדיין אין הוכחה. ועוד שכאן הוא לאחר שנודע לנו וכו'.

ישנו סיפור בהאיש על החומה [שהוא מקור מפוקפק למדי] שבזמן החת"ס היה ת"ח בשם ר' בער -כמדומני- שחיבר ספר בשם מי באר ואח"כ הוא חבר לניאולוגים, והחת"ס התבטא על ספרו "מי באר לא נשתה" אין לי מושג אם אני מדייק בדברים או שהספר מדייק, אבל כדאי לבדוק.

במחלוקת אביי ורבא מבואר לכה"פ לשיטת אביי שאין מצב שצדיק מעיקרו הופך לרשע, וזה קורה רק לצדיק שלא מעיקרו. האם לא זה פשר המושג הוכיח סופו על תחילתו? וכש"כ אי נימא שהוא ינאי.

מה ההוכחה שלך שלא? שלא אצו רצו להשלים כל הקרבנות שהקריב?

לומד

לא הבנתי את דבריך.

אסביר מה אני כן מבין.

העלית חשש סביר שכל מי שיצא לתרבות רעה, הוכיח סופו על תחילתו, ולכן מעולם היה פגום. וכן היא דעת שמואל.

אבל בגמרא שלנו זו לכאורה מחלוקת רבא ואביי.

איני מבין כלל את דברי אביי. ויש להאריך בפירושם. שהרי מהו "רשע מעיקרא". לפי מה נמדדת הרשעות הזו. לא שאין תשובות, יש, אבל צריך לנתח ולאפיין.

האם אתה טוען שאביי צדק ולפחות יש לחשוש לדבריו כשמדובר בספרים?

אם נדון רק על הספרים, אז יש כאן כמה שאלות, שרובן נזכרו לעיל. אם נדון שהמחבר היה מקולקל כל העת, אז במה בא לידי ביטוי קלקולו? האם הוא כתב ספר עם השחתה נסתרת כדי להכשיל את הלומדים, או שהוא עצמו האמין על עצמו שהוא צדיק בעת ההיא, אבל הוכיח סופו ואנו רואים שבתוכו היה קלקול כמו תולעת בלב הפרי, ולכן יש להיזהר שמא שלא מדעת הכניס דברים רעים לספר.

אם לא נאמר כך אלא שיתכן שהיה צדיק מעיקרא, או שמותר לעיין בכל ספר ולהיזהר לא ליפול בשבי המחבר (כדעת השערי יושר בחילוק בין לומד מפי הרב לבין לומד משכלו - הקדמתו. פעם כתבתי על זה בעצכח כמדומה) - אז ניחא. אבל יש עדיין לחשוש שמא ילכו שולל אחרי המחבר כשיראו שלומדים בספרו ולא ידעו שאז כשר היה.

זה הלכה למעשה.

לגבי שאלתך האחרונה, זה בעיקר מה שלא הבנתי. האם אתה שואל איך אני יודע אם ינאי הוא הכהן שהתקלקל או לא? אני בודק בספרי ההיסטוריה. וגם לפיהם קשה לדעת שהרי יתכן שאדם יכונה בשני שמות.

את הראיה מהשלמת הקרבנות לא הבנתי כלל. ממתי משלימים קרבנות? וכי בשעה שהיו כהנים גדולים צדוקים, האם היו נכנסים אחריהם להיכל לעבוד שוב ולהקטיר קטורת כתיקונה? (מסתבר שלא היו נותנים להם. גם זה). בכל אופן, הרעיון שיש להשלים קרבנות לאחר זמן לא מובן לי כלל. כנראה לא הבנתי דבריך.