שנת 1923 הייתה עמוסה בפעילות פוליטית יהודית כמעט ללא תקדים.
הקונגרס הציוני ה – 13 התקיים בחודש אוגוסט באותה שנה.
לפניו, וכהכנה אלי,ו התקיימה בחודש יולי אסיפה מרכזית של המזרחי אשר כללה גם "ועידת אנשי האמונים של המזרחי".
במקביל לסוף הקונגרס הציוני ולאחריו התקיימה הכנסייה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל בווינה.
רצף הפעילות הנ"ל גרמה באופן טבעי לחיכוכים וחידוד עמדות בין הגופים השונים ובין היתר באופן ספציפי לוויכוח נוקב בין הרב משה סולוביצ'יק בן הגר"ח (הגרמ"ס) לבין מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ובאופן אישי אף עם הרב חיים עוזר גרודזינסקי (הגרח"ע).
חילוקי הדעות בין 2 האישיים האמורים הינם מרתקים ויוצאי דופן ממספר סיבות: האישים המעורבים, תוכן חילוקי הדעות, ואופן ניהול המחלוקת מעל דפי עיתונות הזמן.
חלק מן המכתבים פורסמו בעבר על ידי צבי ווינמן בספרו מקטוביץ ועד ה' באייר ומכתבו של הגרח"ע מופיע בתרגום בספר אגרות רח"ע חלק ב'. לעומת זאת ישנם פרסומים נוספים, בעיקר של הגרמ"ס, השופכים אור נוסף על חילוקי הדעות – ובעיקר מאפשרים הבנה נכונה יותר של ההקשר הוויכוח.
ב"ועידת אנשי האמונים של המזרחי" הייתה גם אסיפה של "ועידת הרבנים המזרחיים". ועידת הרבנים עסקה בעניינים שונים ובישיבתה השלישית, בנשיאות רבה של קוטנה הרב טרונק, נדונו היחסים בין האגודה למזרחי. הרב אייגש (בעל "המרחשת") אמר כי על המזרחי לעשות כל מה שביכולתו לטובת השלום. אם האגודה תמאן, יהיה זה מעשה עול מצדה כלפי המזרחי. והתנהלו ויכוחים. לאחר הפסקה לתפילת מנחה דיבר הגרמ"ס וכפי המתואר בעיתון המזרחי 10 (212) אלו היו תמצית דבריו:
"בהישבות הראשונות התווכחו ע"ד עניינים שונים, לא השתתפתי בהם בשביל שנשאו עליהם חותם מפלגתי ואני אינני איש מפלגתי. רצוני לחוות דעתי רק בעניין אחד, והוא עניין הכנסייה הגדולה, אבל לא מנקודת – מבט מפלגתית רק מנקודת – מבט של כלל ישראל. קראתי את כל הנכתב על אודות הכנסיה ובאתי לידי מסקנא, כי העיקר בה היא יצירת מועצת "גדולי תורה". תכלית המועצה אינה לעניין איסור והיתר. תכליתה בולטת למדי ליצור אוטוריטטה לכל ענייני היהדות, שהכל מחויבין לשמוע בקולה ולסור למשמעתה מבלי כל בקורת ופקפוק בדבריהם. ואני שואל ב' שאלות: נניח, כי אפשר ליצור בזמננו מוסד אוטוריטטי כזה, אבל לזה צריך הסכמת עם ישראל כולו ואינו תלוי רק ברצון מפלגה; גדולי תורה אין ממנין ואין מפקדין. גדולי תורה צריכים להיות באמת גדולי תורה, ולכל ישראל יש הזכות לחוות דעה בזה. שנית, האפשר באמת ליצור מוסד כזה? מוסד כזה היה קיים בזמן שהסנהדרין היו בלשכת הגזית, והזקן החולק על דבריהם היה נידון לזקן ממרא, אבל משבטלו סנהדרין אי אפשר זה מצד ההשקפה ההלכתית. התורה לכל העם נתונה ואין רשות למפלגה לרכוש לה מונופולין על התורה ועל גדולי תורה.
אמנם היו אוטריטטים לישראל גם בזמנים מאוחרים וגם בזמנים הכי מאוחרים, ושכולנו עוד זוכרים אותם, אבל לא איש שמם לאוטוריטטים. העם הכיר אותם לגדולי תורה והיו בעיניו לאוטורטטים. אבל ליצור אוטוריטטים מעשה ידי אדם? אוטוריטטים כאלה לא יכיר העם."
הרב ר' משה מציע להביע מחאה בשם התורה נגד כל אותה התחבולה הפוליטית ליצור מועצת גדולי תורה לענינים פוליטיים.
בין היתר בעקבות דברים אלו ואחרים של הגרמ"ס יצא עיתונה של אגודת ישראל ה"יוד" בגיליון 152 בהתקפה על הגרמ"ס.
לא מצאתי עדיין את העיתון שכן איננו נמצא בספריה הלאומית או בספריה אחרת שראיתי.
בעקבות ההתקפה של "יוד" פרסם הגרמ"ס שני מכתבים ביידיש בעתון "היינט" (ב- 25.7 ו- 27.7) המופיעים להלן. המכתבים גם פורסמו בעברית יותר מאוחר בעיתון המזרחי. גם מכתבים אלו מצורפים להלן.
יצויין כי ווינמן לא ראה את דבריו של הגרמ"ס בוועידת רבני המזרחי, לא את עיתון "היוד" 152 ולא את המכתבים של הגרמ"ס ב"היינט" אלה רק את תרגומם של 2 המכתבים האחרונים בעיתון מזרחי ודבר זה גרם לו להתבלבל בלוח הזמנים של האירועים וכן בסיבה ובמסובב. דהיינו הוא חשב שהגרמ"ס פרסם את המכתבים כתגובה למכתבו של הגרח"ע בזמן שהאמת היא להפך כפי שנראה להלן.
