הגם שעברתי על הספר הנזכר כאן, אינני זוכר אם בספר הנ"ל עומד על לשון הרמב"ם ומדקדק בה כך, אבל ראוי לשים לב היטב לדברי הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ג הלכה יז.
" שלשה הן הכופרים בתורה. האומר שאין התורה מעם ה' , אפילו פסוק אחד, אפילו תיבה אחת, אם אמר משה אמרו מפי עצמו, הרי זה כופר בתורה ".
כלומר לדעת הרמב"ם הכפירה היא בייחוס דעת אנוש לדברי אלהים חיים. מה שחשוב הוא לדעת כי כל התורה היא מאת ה'. וזה בא להוציא מי שסבור שמשה אמר פסוק מדעת עצמו חלילה. ( וראה לשון התנדב"א שהביא בספר הנ"ל ). מכאן שלדעת הרמב"ם מן הלשון הזה, אם יאמין אדם שכל התורה כולה מאת ה' אך לא כל מילה בה היא מאת משה דווקא אלא אפשר ונוספה ונערכה ע"י נביא על פי ה'. אין זה נחשב כופר בתורה. הגם, שעל פי דברי הרמב"ם בפיה"מ בסנהדרין זו התורה ממש כפי הנמצאת בידינו היא שעמדה ויצאה מידי משה. ובשיטה פרשנית זו ניתן להסביר את אותם הסבורים שנוספו ונערכו דברים בתורה לאחר משה. כמו התולים בדעת האב"ע וכדומה.
|
|
