מדוע צריך ללמוד גמרא?

נראה לי שעיקר השאלה צריכה להשאל בפורום עצכ"ח
על כל פנים אם אינו מבין מדוע ללמוד - שלא ילמד. את התורה לומדים אלה שרוצים בה, והיא להם סם חיים, ואלה שלא רוצים בה הרי היא סם מוות להם, ומי שמשיב ומשכנע תלמיד כזה - הרי הוא מרעיל אותו ועובר על 'לא תעמוד על דם רעך'..

דווקא ידועה תשובתו המפורסמת של הר"י מיגש שפסיקה ממסורת הגאונים ללא ידיעת התלמוד עדיפה מפסיקה על בסיס פלפול אישי ללא מסורת פרשנית.
מי שלא רוצה - שלא ילמד גמרא! שילמד דברים אחרים. ומי שלא רוצה ללמוד כלל - ...

עם כל הכבוד לאנשי הפורום, זו לא הדרך.  כשמישהו שואל שאלה, הוא לא בהכרח כופר או מזלזל או מחפש לעזוב עולם התורה.  ברוב המקרים שואל כזה רוצה תשובה אמתית אף אם חלקית.  בנוסף, פותח הפורום ציין שמדובר בתלמידו - ברור שיחס רב ותלמיד לא תמיד מצליח אבל להגיד - לומדים גמרא רק מי שרוצים, נשמע לי לא לעניין.

לימוד הגמרא היא חשובה כי:
1.  היא מסבירה רצון השם הגלום במצוותיו דרך האספלקריה המאירה של חז"ל.  מכיוון שתורה שבכתב כתובה בצורה תמציתית כך שאי אפשר לבצע מצוות ישירות מהפסוקים, יש צורך ללמוד פרטי המצוות ממקור אחר אבל מוסמך.
2.  ברור שגם מי שלומד גמרא לא יכול תמיד לנהוג לפי מה שהוא קורא בגמרא, ולא רק בגלל מחלוקות.  במקום ללמוד תוס', הלומד יכול לעיין בעין משפט ולחפש את ההלכות במשנה תורה או בשו"ע - לימוד ה"שורה תחתונה" בצורה שיטתית מאירה את הסוגיה באספקלריה אחרת מהתאוריה שבד"כ לומדים בישיבות.
3.  לימוד הגמרא מקשר אותנו לעשרות דורות שראו בגמרא ולימודה ערך עליון שעליו היו מוכנים להקריב את נפשם, לרוב פשוטו כמשמעו.  ידיעת עובדה זו יכול להקנות סבלנות ללומד המתחיל שצריך לחכות ולהמשיך ללמוד הרבה שנים לפני שיראה את האור בתורה.
4.  הבסיס של מהלך התלמוד הוא הגיון (אולי לא בדיוק זהה עם הגיון מעולם הכללי) ולכן אימון בדרכי התלמוד מקנה ללומדו ברצינות נסיון בגישה לבעיות ודרכי התמודדות עם שאלות או דברים קשים שעולים.  הנטיה הדיאלקטית בגמרא (אמורה) להראות ללומדיה שיש דעות חלוקות ושונות, והגדולה בהיקף בגישה ולא צורה פסקנית וחד-קולית.
5.  בסוף, כמובן, לא כל אחד יכול ללמוד גמרא.  לאנשים שלא מסוגלים ללמוד צריך לנתב אותם לדרכים אחרות בתלמוד תורה ו על נושא זה הרבה דברו שהבלעדיות של לימוד הגמרא בהרבה ישיבות הוציא לא מעט בחורים מלימוד תורה בכלל.  כמובן כאן רלבנטים מאד דברי חז"ל, אין אדם לומד תורה אלא ממקום שליבו חפץ . . .

פתרון פשוט לא תמצא, אבל אפשר לדבר על זה הרבה ולהדריך לכיוון יותר נכון.

ישר כח חידקטור! 

מי שלמד גמרא, את כולה, יודע שאין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ וכמעשה דרבי וספר תהלים ומשלי, ראה עבודה זרה יז (כך אני זוכר ואין הגמרא לפניי), זו אמירה רצינית מאד, ושום הסבר שבעולם לא יקנה לאדם את התחושה שיש לו כשהוא רוצה ללמוד בלי שיסבירו לו למה צריך. וכמו שאמר לי משהו םעם כתוב 'טועמיה חיים זכו' - תטעם ותראה שזה טעמים. ואינו דומה מי שאוכל שווארמה למי שמספרים לו כמה זה טעים

ומפני זה נערתי חצני אני משה בן מיימון הספרדי, ונשענתי על הצור, ברוך הוא, ובינותי בכל אלו הספרים, וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורים, בענין האסור והמותר, הטמא והטהור, עם שאר דיני התורה, כולם בלשון ברורה, ודרך קצרה, עד שתהא תורה שבעל פה כולה, סדורה בפי הכל, בלא קושיא ולא פירוק.
לא זה אומר בכה וזה בכה, אלא דברים ברורים, קרובים, נכונים, על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורים והפירושים, הנמצאים מימות רבינו הקדוש ועד עכשיו, עד שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול, בדין כל מצוה ומצוה, ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים.
כללו של דבר, כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם, בדין מדיני ישראל, אלא יהא חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה, עם התקנות והמנהגות והגזירות, שנעשו מימות משה רבינו ועד חבור הגמרא, וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהם שחיברו אחר הגמרא:
לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה, לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה, ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם.
השגת הראב"ד - א"א, סבר לתקן ולא תיקן, כי הוא עזב דרך כל המחברים אשר היו לפניו, כי הם הביאו ראיה לדבריהם, וכתבו הדברים בשם אומרם, והיה לו בזה תועלת גדולה, כי פעמים רבות יעלה על לב הדיין לאסור או להתיר, וראייתו ממקום אחד, ואילו ידע כי יש גדול ממנו, הפליג שמועתו לדעה אחרת, היה חוזר בו. ועתה לא אדע למה אחזור מקבלתי ומראייתי בשביל חבורו של זה המחבר. אם החולק עלי גדול ממני, הרי טוב, ואם אני גדול ממנו, למה אבטל דעתי מפני דעתו. ועוד, כי יש דברים שהגאונים חולקים זה על זה, וזה המחבר בירר דברי האחד וכתבם בחיבורו, ולמה אסמוך אני על ברירתו, והיא לא נראית בעיני, ולא אדע החולק עמו, אם הוא ראוי לחלוק אם לא. אין זה אלא כל קבל די רוח יתירא ביה.

דרך ה' חלק ד' פרק ב'. ב. 
בכלל ההשפעות הנשפעות ממנו יתברך לצורך בריותיו, יש השפעה אחת עליונה מכל ההשפעות, שעניינה הוא היותר יקר ומעולה שבכל מה שאפשר שימצא בנמצאים. והיינו שהוא תכלית מה שאפשר שימצא בנמצאות מעין המציאות האמיתי שלו יתברך, ויקר ומעלה מעין אמיתת מעלתו יתברך. והוא הוא מה שמחלק האדון יתברך שמו מכבודו ויקרו אל ברואיו. 
ואמנם קשר הבורא יתברך את השפעתו זאת, בעניין נברא ממנו יתברך לתכלית זה, והוא התורה. 
האם זהו אותו נקודה המבוארת בתניא פרק ב'?

אלו תמריצים למי שמחובר ורוצה ללמוד, לא יעזרו למי שצריך שיסבירו לו למה ללמוד.