קריאת שם ע"ש הסבא או גדולי ישראל

מהנ"ל עולה לכאורה כי: בעבר הרחוק לא היה נהוג לקרוא למישהו ע"ש סבו וכו' אם לא הי' לכך קשר עם הרך הנולד [ולהעיר מ"קין" ו"תובל קין", ששם אכן הי' קשר ביניהם מצד גזירת הקב"ה, וכפי שאירע לאח"ז], ולכן אין סיבה לקרוא לילד "משה", שהרי "משה" פירושו "מן המים משיתיהו", וזה התרחש רק למשה רבינו. והוא הדין בנוגע ליצחק (משום ש"צחוק עשה לי אלוקים כל השומע יצחק לי"), וכן יעקב (משום ש"ידו אוחזת בעקב עשיו"), וכן בנוגע לאברהם וכו'.

ועדיין לא התברר (כפי שכבר שאלתי לפני שבוע באשכול): ממתי החלה התופעה לקרוא לילד ע"ש סבו וכיו"ב או ע"ש א' מגדולי ישראל, ומה הייתה הסיבה לכך?

המדרש אומר
בראשונה שהיו יודעים יחוסיהם היו קוראים על שם המאורע, כיום אין אנו יודעים את יחוסנו ולכן קוראים על שם אבותנו.

ראה בענין דומה בשו"ת דברי מלכיאל, חלק ג' סימן ע"ה.

תולדות - יישר כח! אשמח אם תוסיף לי עוד מקורות, ובעיקר כאלו שמרחיבים יותר לעצם הענין המדובר.

בסוף פירוש המשנה הרמב"ם כותב סדר תולדותיו, וחלק מאבות אבותיו קרויים על שם הסב.

אייזין - איני מבין כוונתך, הלא פסוק זה מתפרש בכמה אופנים, אך עדיין לא מצאתי מי שיפרש כמותך, שהכוונה היא לכך שיקראו לבני אפרים ומנשה ע"ש האבות (פירוש דומה לכך ניתן למצוא בחלק מהמפרשים, אך אין כוונתם כלל לדבריך, לכשתדקדק בדבריהם). עי' ברמב"ן, אור החיים, ספורנו, רשב"ם, דעת זקנים, כלי יקר, ועוד.

אגרוס - ייש"כ.

ומדי דברי בו, אתמהה על דברי החיד"א בשם הגדולים ערך ר' משה גאון, המביא את מאמר העולם "ממשה עד משה לא קם כמשה" ומקשה ע"ז (לא מדילי'), שהרי קדם לרמב"ם ר' משה גאון (מתקופת הגאונים). ומדבריו משמע שהבין כי פירוש המאמר הוא שממשה רבינו ועד הרמב"ם לא הי' אף א' שנקרא ע"ש משה (!). ואולי כוונתו לשום גדול בישראל. ואיני מבין מדוע אינו מפרש כפשוטו, שהכוונה היא לכך שלא קם בגדולה, וכדמוכח ממה שמאמר זה נאמר גם על הרמ"א, וכן על הרמ"ק, שביניהם (אפילו בינם לבין הרמב"ם) רבו "משה" בישראל (גם גדולים וחכמים).