מובאות הגר"ח בס' שיעורים לזכר אבא מארי ז"ל מהגרי"ד

לא ממש הבנתי. הרבי הקשה על דברי הגר"ח המובאים בספר שיעורים לזכר אבא מארי, ולכן בחר בפתרון הקל, של פקפוק במהימנות הדברים. מה יש כאן להוסיף? 
שינוי העובדות כדי שיתאימו לתיאוריה הוא שיטה ישנה מאוד. האם בכל פעם שמי מהאחרונים מדבר על "תלמיד טועה" נחפש ראות לדבריו? האם כאשר המגדל עוז אומר "תמה אני אם מבטן הראב"ד יצאו דברים אלו" נתחיל לחפש בכתבי יד? 
יש כאן תירוץ של הגר"ח שזוקק לימוד במפני עצמו, וקושיה של הרמ"מ שניאורסון שזוקקת לימוד בפני עצמה. ותל"מ. 

חוששני שטעיתם בפענוח הפשר. הספר שיעורים לזכר אבא מארי יצא לאור רק בתשמ"ג ולכן ברור שהרבי לא יכול להתייחס אליו בהתוועדות מתשמ"ב. חוץ מזה בדברי הרבי מפורש שכוונתו לרשימות שנרשמו על ידי שומעים ותלמידים ולא למה שנכד מוסר מפי סבו.
ולכן, אם אכן הכוונה לדברים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב סולוביציק מבוסטון, הרי שכוונת הרבי לאחד מהספרים שיצאו לאור על ידי תלמידיו ושומעים למיניהם, ועד תשמ"ב כבר יצאו כמה וכמה כאלה: רשימות שיעורים למס' בבא בתרא, ספר "מבית מדרשו של הרב" (שזה לכאורה המקום הסביר ביותר שיימצאו בו הדברים הנ"ל), והספרים בעריכת פנחס פלאי, וכו'. ולפי האפשרות הזו יימצא שכשהרבי דיבר כאן על "גדול אחד" הוא התכוון לרב סולוביציק עצמו ולא להסבא שלו ר' חיים.

אבל היות שהנוסח "גדול אחד בישראל" מורה על מישהו שאינו בן גילו של הרבי (אם כי מצד שני ההמלצה לעבור פעם נוספת על רשימות השומעים מורה אולי שכן מדובר במישהו חי), האפשרות הסבירה יותר היא שהדברים כבר הספיקו להיות נעתקים בספר אחר שאינו מתורת הרב סולוביציק מבוסטון, ואולי נזכרו שם בשמו ואולי ישירות בשם ר' חיים, אפשר אולי בספר חידושי בתרא על חידושי הגר"ח על הרמב"ם, או בספרים אחרים מליקוטי תורת ר' חיים מפי השמועה ותלמידים וכדומה, וצריך רק לחפש.