על גניבות ספרותיות

כל הזכויות שמורות

כפי שכבר הוזהר בכרכים הקודמים: בטקסט ובתמונות שבשלושת חלקי ספרנו הושקעו חכמה, עבודת ליטוש וריטוש, וממון רב.

הם קניינו ומעשי ידיו של העורך והמו"ל, זכויותיהם מוגנות ושמורות על פי דיני התורה, ולהבדיל גם על פי חוק.

נגד הגזלנים שאין בידיהם אישור והסכמה בכתב מאת העורך והמו"ל, ינקטו אמצעים.

למעט אחד, בנתיים לא התנצלו ולא הודו באמת בגניבה הספרותית שנטלו לעצמם, כנראה שדבר זה נעשה להם כהיתר גמור, ולא יצאו מן הכלל אלא ללמד את מידת האמינות והיושר שניתן להעריך כל אחד מהם.

על כן, מתוך אחריות לדייק בסיפורים המובאים בספר זה, לא היו נגד עינינו אף אחד מהספרים או העלונים וכתבי העת מסוג זה שהביאו סיפורים אחרי מיטתו. ודלינו ככל יכולתינו מפי בעלי מעשה ועידי ראיה, או מיודעי דבר מפי השמועה, ומדברים שהוחזקו בדפוס בחייו. יש להבחין בסיפורים ובמקורות המובאים בהם מהי רמת העדות והאמינות לכאורה של כל אחד מהם.

(יש מקום לפקפק אם יש לפחות חלק מהדברים הנדפסים ב"ישורון" הנ"ל בשמו שאכן נאמרו מפיו, שהרי בששה מקומות שם מצוטט רבי עזריאל כביכול בהספד, והם שורות וקטעים שלמים המועתקים מילה במילה מספר "השקדן" חלק ראשון. אם כן מי יתקע כפו לידנו ששאר ה"הספדים" אינם ליקוט ממקומות אחרים.

אחרי בדיקה והשוואה מסתבר שהספר הנזכר לא העתיק מ"השקדן" אלא מ"המודיע" בגליון מלאת ה'שלושים' לרבינו, כביכול מפי הגר"ע ב'ראיון'. ששת קטעים אלו, וגם קטעים נוספים שם באותה כתבה ב"המודיע" הם ציטוט מדויק מ"השקדן" חלק ראשון בפרקים שונים ונרשמו כאילו מפי הגר"ע.).