חכמת הכתיבה בעיני חז"ל

במבוא לספר 'הכתב והמכתב' שיצא לאחרונה (הספר עוסק בהדרכה באמנות הכתיבה התורנית) טוען המחבר שהכתיבה בעיני חז"ל היא ערך בפני עצמו.

הוא מוכיח זאת מהגמרא בחולין (ט' ע"א) אשר מעמידה את חשיבות לימוד הכתיבה בסגנון נאה בראש לימודיו של התלמיד חכם. ואלו הם דברי הגמרא: "אמר רב יהודה אמר רב: תלמיד חכם צריך שילמוד שלשה דברים: כתב, שחיטה ומילה". ופירש בספר "ים של שלמה" (חולין פ"א, סימן ט"ו) דהיינו שיכול לכתוב שאלות ותשובות ופסקי דינין, ואף אגרת שלומים בצחות הלשון כיאה ונאה לתלמיד חכם. ע"כ. (ועיין עוד לרש"ש שם). 

הוא מציין שם גם מנהג שהיה לאחר ברית המילה, לתת בידו של התינוק קולמוס וקסת, לאות ברכה שיזכה להיות סופר מהיר בתורת ה' (מחזור ויטרי ענייני מילה סי' תק"ז). עוד מנהג נאה היה בזמן בעלי התוספות להניח קולמוס תחת כר התינוק, לסימן טוב שידע לכתוב חידושי תורה (ילקוט מעם לועז על מסכת אבות פ"ה מ"ח בשם רב דגן ומחזור ויטרי). 

מעניין לפי זה למה במחוזותינו לא נותנים כל כך דגש על לימוד מלאכת הכתיבה?

כמדומני שבכסא רחמים מלמדים לשון וכתיבה.
שו"ת הרמ"א סי' קכז-קל וברמ"א אבן העזר סי' קכו.

אכן, בספר הכתב והמכתב הנ"ל מובא במבוא שבכסא רחמים שמים דגש חזק ללמד בני יהודה קס'ת. לצורך כך, מעמידים רב אשר דבר המלך ודתו מגי'ה, והוא בודק את תוכן החידושים, ומדריך את הכותב כיצד לכתוב ולסגנן בצורה מתוקנת ובלשון נאה.

טעות.

תוקן על ידי זיהוי ב- 22/01/2014 15:54:46

יש בספרי השו"ת כאלה שניכרת כתיבתם המרתקת, ולשונם המליצית.
כדוגמא החתם סופר, ואולם קשה להאמין שהוא למד זאת כמקצוע.
המציאות מראה שזה כשרון נרכש ע"י הנסיון וההתרגלות בזה.

בס"ד, י"א באדר השני תשע"ד
לכאורה נראה שבימינו צריך להגיה קצת בדברי הגמרא, כך: איזהו בן תורה, כל שאינו יודע שלושה דברים:
כתב שחיטה מילה. פירוש: שאם ידע את השלושה דברים הללו, נמצא שמחפש 'תכלעס' ואין זו מידת בן תורה.
בישיבה נזהרו מאוד שלא ללמוד בצורה מסודרת טושו"ע יו"ד, ויש שהחמירו שלא ללמוד כלל מסכת חולין, 
שהיא מביאה לידי הלכות שחיטה וטריפות וכדו', ונמצא מבקש 'תכלעס' [הערה מן הצד: לימוד נהיגה לעומת זאת
הוא מדרכי 'גדלות האדם', ואינה בכלל 'תכלעס'].
יש להזכיר את דברי הרד"ך: אפילו כולנו חכמים כולנו זקנים כולנו אין אנו יודעים את התורה ...
ועוד כתב: איזהו תלמיד חכם, ששואלין אותו בכל מקום, אפילו במסכת כלה, ואינו יודע ...
פורים שמח, ונזכה כולנו לקיים את ה'בסומי בפוריא' באופן הכי נעלה

ביוטיפול,

חוץ מהנסיון, ודאי שיש מקום ללמוד את חכמת הכתיבה, כמו בכל תחום אחר.

למעשה, כמעט כל אדם יכול ומסוגל לפתח כשרון כתיבה ברמה גבוהה. יש אחד שיהיה קשה לו יותר ורעהו יותר בקלות.

אבל ודאי שבעזרת כללים מכוונים או עצות, ניתן לפתח את הכשרון. אני אישית הכרתי כמה כאלו.

בהקדמת 'הכתב והמכתב' מתייחס המחבר לכך, וכותב את הדברים הבאים:

יש המזלזלים בלימוד כתיבה מסודר, ומסתפקים בכשרון הטבעי שלהם שידע להדריך אותם בנתיבות הכתיבה. ואמנם לחלק מן הכללים בספר, יכולים הכותבים להגיע בכוחות עצמם בצורה אינטואיטיבית, אך זו בחירה בדרך הקשה, שכן בעוד שמתוך אינטואיציה יכולים להגיע למכלול הכללים רק אחרי הרבה שנות כתיבה וקריאה תוך שימת לב מרובה, כאן הכותב כבר בתחילת דרכו בכתיבה מקבל ארגז-כלים שיאפשר לו להתוודע לכל הכללים ללא צורך בלימוד דבר מתוך דבר. מה גם, שתמיד יהיו כללים שהכותב לא יגיע אליהם בכוחות עצמו, כי לא תמיד נותנים את הדעת לשינויים דקים. ואכן, כותבים שרגילים בכתיבה שנים רבות, העידו אחרי קריאת הספר, שלמדו כללים רבים שלא שמו לב אליהם. כמו כן, ישנם כללים בספר זה, שאמנם נמצאים איפה שהוא בתת-מודע של הכותב, אך אינם באים לידי ביטוי ברור. על ידי למידת הכללים, הם יעברו מהתת-מודע למודע, וייקבעו בתודעתו של הכותב.

וזאת יש לדעת, כי הגדרת כללים אינה חונקת את היצירתיות, אלא מנווטת אותה למשמעת וליעד. נכון שלפעמים כותב מנוסה יכול להרשות לעצמו לחרוג מן הכללים, לטובת איזו טכניקת כתיבה, אך בשום אופן לא ניתן לפרוץ את גדרות הכללים, לפני שלומדים ללכת לפי התבנית. אגב, הסופר הנודע ר' דוד זריצקי ז"ל סבור כי דוקא כשרונות גדולים זקוקים להכוונה, על מנת להכניסם לאופקים מתאימים ולמסגרת נאותה.