רבנו חיים הלוי מבריסק

הנושאים שמעניינים אותי הם בין השאר
1) רבי חיים לא השאיר - על פי מה שידוע, שום דבר כתוב ו/או אפילו בעל פה, התייחסות לתורת הקבלה ו/או הפלוסופיה. האם יש איזה עדויות על התעניינותו של רבי חיים בנושאים אלו? 
2) רבי חיים היה רציונליסט כידוע. איזה מידה של מיסטיקה בכל זאת אימץ? לדוגמה: בנו הרב מבריסק, עם כל הרציונל שלו, שלח בעת חוליו מניין של ת"ח למסע קברות צדיקים לצפון להתפלל עליו. האם אפשר לדמיין את רבי חיים עושה כך? האם יש לנו איזה עדויות בתחום? 
3) יש לי תחושה שרבי חיים השתמש הרבה בשב ואל תעשה בשאלות ציבוריות. האם ידוע על הכרעות אקטיביות ויוזמות של רבי חיים בתחום הציבורי.
 

1) נעביך אפיקורעס
2) האם הגדר של שטר בר' חיים הוא רציונליזם או מיסטיקה?

איזה שאלות תמוהות . וכי הליטאים לא לומדים קבלה? בש''ס יש קבלה, בספרי הגר''א ,בספרי הרמח''ל ועוד..
וגם מה השאלה לגבי הליכה לבית קברות "האם אפשר לדמיין את ר' חיים עושה כך?" זה גרם לי לתפוס את המוח שעות ולפלפל האם באמת אפשר לדמיין.... הרי מלבד שבנו לא היה עושה דבר שאי אפשר לדמיין את אביו עושה. מלבד זאת וכי לא מצינו לקדמונים שהלכו להתפלל בבית קברות? כלב בן יפונה לא ניצל בזכות תפילה על קברי אבות?(סוטה לד ע''ב) וכי רבי חיים לא יסכים עם הגמרא במסכת תענית טז ע''א " למה יוצאין לבית הקברות... כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים" (מיסטיקה? כשמדברים על רבי חיים, יש מילה כזו?!)

מענין כלב בו יפונה לפחות ניתן ללמוד שהיה בבית עולם 2-3 דקות כי כתוב מה אמר, וכן שהיה פעם אחת. ז"א שלכאורה אין תרבות בית קברות כמו היום.

בירושלמי שקלים ופסקו הרמב"ם בהלכות אבל נאמר: "אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן הן זכרונן", וידוע כי נכדו של ר' חיים הגרי"ד מבוסטון התנגד לעליות לקברים ואמר שזה ממש דורש אל המתים, ולכן ייסד את השיעור השנתי ביארצייט של אביו, מה שנתכנס אח"כ ב'שעורים לזכר אבא מארי', ברם אחרי פטירת אשתו עלה בכל יום לקברה עד שכמעט הגיע לשגעון.
נראה לי כי מסורת זו מערערת את הסיפור על הגרי"ז וכי מסורת בית בריסק היא שאין עולים לקבר כלל. ושמא קברי אבות שאני.

יש לי הרבה מה לכתוב בעניינים שנזכרו כאן, אבל דבר אחד אציין, דווקא כי רבים חושבים ההיפך ממני בעניין הזה, דעתי היא שרציונליזים אינו היפוכה של המיסטיקה או ניגודה. אדרבה. רציונליסט אמיתי מותיר מקום למיסטיקה בכל הלך מחשבה. ולדעתי רציונליות שאינה מותירה מקום למיסטיקה אינה רציונליות אמיתית אלא ביטחון עצמי כוזב.  רק העניין הוא שהמיסטיקה צריכה להיות תולדת ההיגיון אף שאינה הכרחית להימשך ממנו כתולדה ממש אלא כאפשרות. לפיכך לא אקרא למקובלים או  ללייבניץ אדם לא רציונלי , אם כי אפשר לחלוק עליהם. החלוקה הנהוגה היום בין רציונליות לבין מיסטיקה, היא חלוקה שקרית.

מוטי ידידי לצערי לא הבנתי, כיוון שאני מהקבוצה הנקראת 'העולם', והעולם רגיל לשים חיץ בין שני הצדדים הנ"ל אשמח אם תרחיב היריעה כיצד שניהם ידורו יחד [אגב יריעה אעיר כי ראיתי בשם מפרש שהמציירים שציירו את יריעות המשכן מחוברות בקרסים ונוצר רווח בין היריעות - טעו, שכן יוצא לפי הנ"ל שהגג אינו מלא אלא על ידי לבוד ולכן ציירו שהיריעות יצאו קצת קודם השפה, אלא שראיתי מאמר מרב האי גאון בקובץ צפונות שם הוכיח מחיבור יריעות המשכן על ידי הקרסים את דין לבוד...]

לצורך העניין בקיצור, אם נחלק את ההיגיון שהוא מה שאנחנו מכנים כיום רציונליות לחלוקה הבסיסית של " הכרח, אפשר, נמנע "  הרי שבעוד שיש סבורים שהמסיטיקה היא בגדר הנמנע אני טוען שהיא בגדר האפשר, ומי שטוען שהיא בגדר הנמנע עושה זאת שלא מתוך טיעונים של הכרח רציונלי אלא מתוך טיעון של אפשרות רציונלית. כלומר שלאחר הבדיקה הדק היטב בטיעוניו נגלה שדחייתו מבוססת על הסתברות וסבירות. אך גם טיעון ההסתברות והסבירות החזק ביותר אינו הכרח לוגי אלא נותר בגדר האפשר. וכל מה שאנחנו דוחים בכח האפשרות אפשרות אחרת, אינו הופך אותה לדבר נמנע , אלא לאפשרות דחויה לכל היותר. נמצא אם כן שהמיסטיקה היא בגדר האפשר. וכיון שהיא בגדר האפשר הרי שהגדרת "רציונליות" לגביה אינה אלא העיסוק בהיתכנותה מבחינת סבירות ולא מבחינה לוגית. והרי אנחנו יודעים שלא כל מה שלא סביר הוא גם לא קיים כמו גם שלא כל מה שסביר הוא קיים. כי יש מיעוט אמת ורוב שקרי, ויש בהיפך. וכיון שכך, הרי הכרח לאדם הרציונלי שלא לדחותה עקרונית אלא כל שבידו הוא לדון בסבירות היתכנותה. ולזה כתבתי " להותיר לה מקום" כלומר להניחה בגדר האפשר ולא לדחותה בשתי ידיים, כי פעמים מה שבאפשר רחוק, הוא הוא האמת.

יפה מאוד, אך הניתוח הזה הוא לוגי לחלוטין בלא התעסקות והגדרה מהי מיסטיקה כלל. דהיינו הדבר נכון גם לגבי נכונות עבודה זרה ח"ו. כלומר מבחינה רציונלית טהורה אין זה אומר שאיני מיסטיקן. ברם ההגדרות הנ"ל, רציונליות ומיסטיקה, צריכות ברור והגדרה כדי שנוכל להגדיר האם ילכו יחדיו אם אין.

לבעל בעמיו
1)
האם ההגדרה 'נעבאך אפיקורס' הוא עיסוק בפילוסופיה וקבלה? 
התשובה לדעתי היא שלילית בהחלט. 
זה רבי חיים לשיטתו, שעוסק בהגדרות, ללא קשר ישיר לרוח החוק. 

2)
האם הגדרת רבי חיים לשטר, אינה מיסטיקה? 
כאן נגעת בשאלת השאלות בהקשר של הבנת דרכו של רבי חיים והיא, מה עומד מאחורי תורת ההגדרות שלו? 

ישנו יהודי בשם ישעיהו לוי, שמדבר על האידיאות האפלטוניות התורניות של רבי חיים, (להלן: תיאורית לוי)
אם אני מבין אותו נכון, הוא טוען שרבי חיים לקח את המושגים התורניים, והפך אותם לאידיאות, כלומר, מושגים שלמים ומופשטים, ואותם הוא ניסה להגדיר ולנתח. במילים אחרות, כאשר אדם מהשורה לומד שטרות, הוא רואה לפניו מושג שבא להסדיר מערכת יחסים בין בני אדם, והדיון סביבו הוא איך מסתדרים בינו לבין ההלכות הרגילות של דיני הראיות וכדומה. רבי חיים ראה בעיניו מושג שמימי נבדל בשם 'שטר' אשר יש לו הלכות משלו, ואותו הוא ניסה להגדיר. 

לפי תיאורית לוי, רבי חיים אימץ את תורת האידיאות ההלכתיות, כתוצאה מקבלת תורת הקבלה (דרך הנפש החיים) מצד אחד, אבל מתוך רתיעה ופחד מלהיכנס למהותו של תורת הסוד. כלומר, המקובל שניגש ישיר לתורת הסוד, יכול לדון האם שטר הוא מושג קבלי, ואם יחליט שכן, הוא יחפש למצוא את מקומו בתורת הסוד, מה הוא עושה, מה הוא מחבר, מה הוא מסמל וכו'. אבל כאשר אתה עומד בצד, ומפחד לגעת בדברים עצמם, אבל אתה מאמין ומקבל שהמושגים התורניים יסודם גבוה מעל גבוה, אתה יכול להגיע למקום, בו אתה מקבל את המושגים התורנים כאקסיומות שמימיים. 

נניח לכאן לעת עתה מתוך ציפייה לתגובות, 

אינש בר אינש

ניתוח מעניין. חלקו הראשון ודאי נכון, והאם לא כך לומדים כולנו? לגבי חלקו השני יש לבחון את הדברים. תיאוריה ודאי יש כאן.

מיהו בעליה? האם יש לינק עליו? למה שכתב?

   מיימוני,

   "חלקו הראשון ודאי נכון"

    אכן. ואין בו כל חדש שהרי כל חלק זה כבר הוסבר בדיוק ובהרחבה במאמר ההספד של נכדו של ר"ח, הגריד"ס 'מה דודך מדוד' פרק ג'  'עיי"ש.