תרועה [לא] תימנית מי המציא ??

מי מהראשונים כתב בפירוש שתרועה היא לא קול מתרעש (תימני) אלא כמנהג כמעט כל ישראל היום טו טו טו טו 

הרבה אספו ראשונים בעד (רס"ג סידור רשב"ן רמב"ם ריצ"ג ר"ח רמב"ן עיטור זוהר ועוד) אבל מי נגד (לפני התרומת הדשן) ?

אם תרועה-קול מתרעש ושברים קולות מופסקים יש חילוק ברור ביניהם אבל אם שניהם קולות מופסקים (כמנהג רוב ישראל היום) או שניהם קול אחד עולה ויורד (כרמב"ן וכמנהג יוצאי גרמניה) החילוק ביניהם באורך כל קול וזה לא נתפרש שיעורו וגם לא מוגדר מספיק

ישר כח גדול על סמך ענק. תודה:)

על הדרך יהיה מעניין מאד אם תלמד אותי , לגבי מי שנוהג בתרועה מסולסלת ( שהיא לדעתי המקורית כפי שנשתמרה במקומה ) כמנהג הבבלים והתימנים,  האם הוא יוצא ידי חובתו בתרועה הנשמעת כשברים כפי שנוהגים שאר העולם ?  וכן האם יוצא בתרועה דעלמא משום שברים דידיה ?

מוטי

1. אם אכן זה ההבדל בין שברים לתרועה (שבר ווקאלי או שבר מוסיקאליי) אז הנידון כבר בתשובת רב האי גאון שכתב שיוצאים בכל אופן כין בשברים בין בתרועה ויש ראשונים שחלקו כמבואר בגמ' ואף רב האי לא אמרה אלא כדי לשמר את המסורת עיין בתשובתו בפנים. וכמו מה שהשיב על יו"ט שני בחו"ל שהוא מזמן יהושע בן נון...(תשוה"ג ליק סי' ב') וכמו מה שכתב רס"ג לתשובת הקראים שקידוש עפ"י הראיה הוא הלמ"ס וכתב עליו רב האי/ הרמב"ם שהוא רק כדי להשיב בעל דינו אחור בין באמת בין בשקר. [וראיה לדבר שבמכתביו לבן מאיר שכח את ההלמ"ס הזו, ומ"מ הרבה העתיקו דבריו כמו רבינו חננאל בכ"מ ועוד ואפילו הרמב"ם עצמו שהאריך לחלוק עליו, ג"כ העתיקו בע"מ (שבזמן שאין ב"ד באר"י הלמ"ס לקדש לפי הלוח)].
   
   
2. החתם סופר כשבא להוכיח שצורת קיום המצוות ידוע מימות משה בלי ערעור נקט כדוגמא את קולות תקיעת שופר בשעה שבזה כבר נסתפקו בזמן רבי אבהו לפחות [וכן אומרים שהחת"ס עשה תרועה קול מתרעש..]. וכיו"ב אירע לגדולי עולם כגון רב ניסים גאון בהקדמתו לחיבורו על התלמוד שכותב כנ"ל מביא דוגמא קשירת ציצית ד' חוטין  וה' קשרים בשעה שכל זה מנהג מאחר שפפסק התכלת וד' חוטין הוא מחלוקת ב"ש וב"ה [שעדיין לא הוכרעה לכאורה].
   
   
3. מעניין ש"חזר הדבר ליושנו" לימי רבי אבהו שהללו עושין גנוחי בלבד (קול מתרעש בין בשברים בין בתרועה כגון יוצאי גרמניה) והללו עושים ילולי בלבד (רוב ישראל).
   
   
4. תרועה משמשת להרבה מטרות שונות ובכל מקום תורגמה יבבא (שזה תרגום תרועה בלי קשר לעניין צער או שמחה או אחר) ובגמ' הקבילוהו ללשון יבבא שמוזכר אצל אם סיסרא (ששם תרגם יונתן שאינו לשון תרועה אלא לשון השקפה ואינו עניין כלל לכאן) מפני שעניין תרועה בראש השנה היא כעין תפילה כמ"ש בתורה זכרון תרועה כלומר שנזכרים לפני ה' ע"י התרועה כמו והרעתם בחצצרת ונזכרתם (וכן מרומז בגמ' בכמה מקומות) לכן סביר שצריך להיות כמו עצב.
   
   
5. כתב ירוחם בפורום מקביל (בערך) שטעם שבר"ה ויו"כ ועוד בשופרות ובמקדש ועוד בחצצרות לפי שזה כל יחיד חייב (תעבירו שופר בכל ארצכם) ואין מצוי לכל אדם חצצרה אבל קרני בעלי חיים מצויים. 

לא ראיתי מי שהקדימני בדבר זה

התרועה בצורת קול אחד מתרעש היתה כנראה נהוגה בספרד שכן דעת ריצ"ג רמב"ן עיטור וכנראה רמב"ם ועוד והוזכרה במגדל עוז 
וכן מבואר בספר הזוהר בכמה מקומות שהיא כצורת כתיבת וניגון טעם שלשלת ועוד לשונות כיו"ב בזוהר 

וכנראה אף זו מן המקומות שדברי הזוהר כמנהג ספרד

תוקן על ידי בערולאאדע ב- 10/09/2014 00:45:41

תודה על התשובה. אך לצערי לא הבנתי את תשובתך.
 כי לא שאלתי האם יוצאים מתרועה לשברים ולהיפך.
או מה העיקר האם שברים או תרועה.

אלא שאלתי היא לדידן,. מי שסבור שהתרועה היא קול מסתלסל בלבד, כמנהג בבל ותימן, האם הוא יוצא ידי חובה משום תרועה ( ולא משום שברים ) בשמיעתו תרועה שהיא כפי דעת שאר העולם.

תשובת רב האי אין לי

מוטי 
 עניתי כי לפי הראשונים שההבדל בין שברים לתרועה הוא האם הקול מחובר (קול מסתלסל) או לא אז זה הנידון.
 2 תשובת רב האי מובאת גם בראשונים על ראש השנה רז"ה ושרדת הרמב"ן והריטב"א ועוד.

מישהו הוכיח שקול (תרועת ?) השופר דומה לנעירת החמור (הבבלי...) [ממה שאמרו ר"ה כח: כסבור חמור נוער הוא] האם זה מוכיח ?  מישהו יכול לצרף הקלטה ?

אגב, התרומת הדשן יותר קרוב לתקופת האחרונים מאשר הראשונים

עע  אין לי משהו נגד האחרונים או התה"ד רק שהתה"ד ידוע בבירור שעשה טו טו טו כמו שכתב בלקט יושר בשמו שוא רמז "אמת" שתקיעה נשמעת כמו אא והתרועה נשמע כמו טא טא טא ... (גם בתשובה כתב בעניין) 

צר לי על קושי הבנתי.  סלח לי. רק הבהר לי בבקשה שאלה זאת:

האם רב האי גאון אומר בפירוש כי מי שמחזיק שתרועה האמורה בחז"ל פירושה קול מסתלסל יוצא יודה חובה משום "תרועה" גם בשמיעתו תרועה שהיא לדעתו אינה אלא שברים ?

כי מכאן יוצא באופן לוגי, מי ששומע רק שברים יוצא ידי חובה גם משום תרועה. ועוד נסתבך בכל מיני שאלות של הפסק וכדומה.

מה כל כך מסובך
שלב 1  בתורה כתוב תרועה
שלב 2  בגמ' מבואר שספק אם תרועה של תורה היא שלשה שברים או שלש יבבות ("תרועה")
שלב 3  מנהגים שונים איך לעשות תרועה של שלב 2 

רב האי גאון חולק על שלב 2 וטוען כי אין כאן ספק אלא שינויי מנהג כמובן שאין מקום לדיון על שלב 3 אחר דבריו 
                                   מקווה שאני מובן

אוקי.

הוטעתי מפתיחת דבריך,

שהרי הקדמת תנאי ואמרת  " אם אכן זה ההבדל בין שברים לתרועה "  כלומר בין שבר ווקאלי לממשי.

ולפי דברי רב האי עכשיו, שאין צורך להקדמת תנאי זה. כי גם בהבדל המצוי כיום בין שברים לתרועה, לפי רב האי יוצאים ידי חובה בכל מצב. כי אף אם נניח שהתרועה של היום אינה אלא שברים, הרי לדעתו יוצאים גם בהם לבדם.

לכן לא היה עליך להתנות זאת בהבדלים שבין תרועה לשברים לפי מנהג האוחזים בתרועה בקול מתרעש. שהרי  גם לאוחזים אחרת כמנהג שאר ישראל, דברי רב האי אמורים שיוצאים ידי חובה.

מה גם שאני ודאי לא שואל לפי שיטה זו, שהרי לדידו אין כל הבדל בין שברים לתרועה לעניין יציאה ידי חובה. אלא שאלתי בהכרח ברור רק לדעת הסבורים שישנו הבדל וחיוב בשניהם דווקא.

אם כן, חוזרת שאלתי :

לדעת הסבורים שתרועה היא קול מסתלסל , האם יוצאים הם ידי חובה משום "תרועה"  בשמיעת התרועה הנפוצה ?

מוטי היקר שוב ושוב

1 בגמ' יש שני סוגי תרועה, שברים ו"תרועה" - ההפרש ביניהם יבואר להלן. 
2 כיום יש שני סוגי תרועה ושני סוגי שברים - ההפרש בין הסוגים הוא: אם גם תרועה וגם שברים הם קול מחובר או לחילופין אם שניהם קולות מופסקים.
 
בנידון האם ההפרש בין הסוגים מעכב או לא
לגבי  הפרש 1 הוא מחלוקת ראשונים האם כתשובת רב האי (לתשובת ...) שלא מעכב או כפשטות הגמ' שמעכב.
לגבי הפרש 2  אם זה אותו הפרש אז הוא כנ"ל ואם הוא אחר אז צריך לדון בו שלא נתפרש.