המכתב האחרון

הרבי ישראל שפירא, היה דמות רבנית נערצת במזרח אירופה עוד בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה.

במלחמה עצמה היה הרבי מקור השראה לאלפי היהודים ששהו במחנות המוות הנוראים. התחנה האחרונה שלו בזמן המלחמה היה במחנה הריכוז יאנובסקה - לבוב, במחנה זה הוקמו בתי חרושת כחלק מקונצרן של התעשייה הצבאית הגרמנית ומאוחר יותר הפך המקום למחנה השמדה.

כאשר הנאצים העלו את המקום באש ורבבות רבות של יהודים נהרגו על קידוש השם מספר עצום של יהודים מצא את מותו שם, ואין תיעוד שמות אפילו ב"יד ושם". הרבי מבלוזו´ב היה אחד מעשרה אנשים אשר שרדו באופן פלאי ונשארו חיים.

היה זה בחודש שבט כאשר הקאפו (השוטר היהודי) נכנס אל המחנה שבו הרבי נמצא והוא קורא לאדמו"ר לגשת אליו. כולם חשבו כי הרבי ´נבחר´ לצאת לסדרת עינויים. וכבר היו מי שרצו להחליף אותו בגורלו. אבל להפתעת הכל הקאפו הבטיח: "אשתי נהרגה אתמול – אני היום – הילדים של אחותי נמצאים אצל הגויים – ואנא, תכתוב ספר תורה".

רבי ישראל שפירא קם מדרגשו ורכן קדימה. הקאפו הושיט מעטפה מקומטת ובה פיסת נייר שעליה רשם מישהו בחופזה פתק. הרבי החל לקרוא את הפתק. ולשם התיעוד המרגש בגדלותו – נצטט את המכתב כולו:

"ברוך השם 13.1.1943

רבי ישראל שפירא שליט"א, האהוב והיקר!

זה עתה הקיפו הרוצחים את בית החרושת למברשות בו מרוכזים כשמונה מאות יהודים. הרוצחים עומדים לרצוח אותנו, רק שעדיין לא יודעים אם לרוצחנו במקום, או לשלוח אותנו לשריפה (לטרבלינקה, או לבלזיץ).

מבקש אני ממך, רבינו היקר, כשתבוא לארץ ישראל, תקים באיזשהו מקום בארצנו הקדושה אבן מצבה, ותכתוב ספר תורה על שמנו. אני שולח לכבודו 50 דולר עם שליח, ואני ממהר, מפני שהרוצחים מצווים עלינו כבר להסיר את הבגדים...

אמסור לאבותיך הקדושים (- בשמים) פרישת שלום ממך ואבקש השתדלות בעדך לאריכות ימים ושנים.

עבדו אריה בן לאה קורנבליט.

נ.ב. בני אחותי אצל ואשילבסקי ליד וירצ´יג. אנא, השתדל להוציאם משם ולמסור את הילדים לידיים יהודיות, יהא מי שיהא, ובלבד שיישארו יהודים.

אשתי שבע בת חיה נרצחה אתמול. הנ"ל."

זהו מכתבו של יהודי ברגע שלפני המוות, אשר עשה כל השתדלות בלתי אפשרית כדי שיגיע מכתב זה ליעדו: הרבי מבלוז´וב אשר גם הוא כמוהו, נמצא כעת במוראות השואה הנוראה וגוו ניתן למכים.

הרבי התבונן במעטפה המזעזעת והנה, חמישים הדולרים נפלו מהמעטפה.

ההבטחה של הרבי

מאותו יום והלאה, נשא הרבי את המכתב הזה איתו לכל מקום שהלך. הוא הרגיש שהתפילות בשמים של אריה - מלוות אותו. כשנה לאחר השחרור מהמחנה נערך כנס של הציבור היהודי בניו יורק, הרבי קרא את המכתב אל הקהל, פנה אל כולם בבקשה לעזור לו להגשים את רצונו של ר´ אריה קורנבליט.

למרות שאף אחד מהנוכחים לא היה בעל ממון רב, כולם הגיבו בנדיבות. ספר התורה נכתב והוצב בארון הקודש של ישיבת ´תורה ודעת´. במסיבה לכבוד ספר התורה הרבי החזיק את המכתב של אריה ועם דמעות זולגות ללא מעצור, אמר: "שימו לב לכוח הרוחני של עם ישראל! הנה אדם שאשתו נהרגה אתמול והוא עצמו עומד למות. ובכל זאת, מה הוא רוצה? שהילדים של אחותו לא יהיו גויים! מה הוא מבטיח? לבקש מהנשמות של האבות הקדושים בעולם העליון - שיהודים אחרים יזכו להאריך ימים!. ומה הוא מבקש? שיכתבו לעילוי נשמתו ספר תורה!! - - -

http://www.kikarhashabat.co.il/פרשת-יתרו.html