בימים רגילים, כולנו מורגלים, בחובות התמידיות, כמאליהן נעשות, והן המצוות, אשר בעקב נדושות
ועתה כאשר שמירת המסגרת, מאליה מתפוגגת, שונים זמנים ומקומות, ונורמות חדשות
שעת תנומה, נושקת לשעת הקימה, ותפילת שחרית בשעה זריזה, מתאחר זמנה והיא חפוזה
כשרות המאכל, יש וכובדה מוקל, ובני אנוש קלילים בלבושם, משיאים בעיני רואם אשם
גם שמירה על נפש מן הסכנה, פעמים והיא ברפיון נתונה
והמנוחה שהיא מטרת הכל, פעמים נשכחת מכל המכלול
יתן ד' וכל קוו יחליפו כח, וישובו אחרי חופשה ומנוח, שלמים בגוף וברוח
והיתה רוחו הגדולה איתם, לעמוד שנית על משמרתם