+ בין עצבות לשברון לב +

כידוע מר' נחמן מברסלב גנות העצבות.
הוא כותב שתאוות האכילה, ועוד תאוות, מקורן בעצבות.

כמו כן ידוע את מעלתו של השתפכות הנפש בהתבודדות עם קונו, בשברון לב.

חסידי ברסלב  הוותיקים, לא אלו שמקרוב באו, ידועים כיהודים שעם כל החוזק בדרכם, מעריכים ומכבדים כל יהודי, באשר הוא.

האמת שאין סתירה בין הדברים, והם דווקא משלימים אחד את השני.


היום פגשתי יהודי פשוט ( יש כזה דבר?), לובש חולצה כחולה, מתפלל בלי כובע וחליפה, אבל נפל בחלקו ללמד מאות יהודים כל יום הלכה ומוסר בנעימות.

כשהוא השתתף בזה שאני צריך לבלות שעות ארוכות להביא לחם לפי הטף, נזכרתי בווארט ששמעתי מהקוצקער, וסיפרתי לו את זה.

בקטע תפילה של אדם יסודו מעפר, חייך.
החסידים שאלו אותו למה חייך, אז הוא ענה, אם הייתי עשוי מזהב, ואלך לעפר, הייתי עצוב.
עכשיו שאני בא מעפר, וחוזר לשם, ובאמצע אני שותה לחיים, אני מאושר.

אמשיך בהזדמנות.....

תוקן על ידי בעי ב- 02/09/2010 19:24:00

ונראה לי כוונתו, שבתענוגי העולם הזה יש כלל "יש לו מנה רוצה מאתיים", ותמיד השמחה והסיפוק מעורבים עם הרגשה שיש גבול וסוף לתענוג זה.
מה שאין כן בשמחה רוחנית, שהיא ללא גבול ונצחי.

פגשתי אותו שוב לפני חודשיים והתברר לי שהוא שליח הרבי למקום עבודתו. מדהים איך הוא ידע לבחור שליחים מתאימים לכל מקום.