בוכייה כערבה

מסתברש, יש לי שאלה ביקורתית על שיר יפה זה שכתבת, ולולי שהיית אדם יחסית מבוגר ובעל מעמד מכובד בפורום לא הייתי מרשה לעצמי לשאול שאלה בנוסח דוגרי שכזה.. ואחרי ההקדמה הנה השאלה. מה הטעם בשיר ללא מסר, מה הטעם לצייר יפה דבר חלול.. ? כתבת שיר מאוד מקצועי ומאוד יפה אבל לכאורה בלי תוכן, כי מה המסר מזה שהערכה מודעת לעצמה שאין לה טעם וריח? מה המסר מזה שהיא מביטה על העלים ומתגעגעת למקור יניקתה? מבחינתי זה כמו להביט על חפץ יפה ששוכן לו בזבל.. אלא אם כן שיר זה נכתב כמשל והנמשל הוא לאדם שדומה לערבה וכו, וסלח לי על הבוטות אני שוכב חולה ואין לי עם מי לריב

שוניקו כמו תמיד אתה גדול. המביט מהמיטה, אני לא יודע אם לקרוא לזה מסר כי אין לי יומרות חינוכיות בשיר, אבל זה מבטא תחושה כזו. כי כל אחד מאיתנו הוא קצת ערבה כזאת שלפעמים אחרי תחושת השיא הוא מרגיש חבוט ומיותר.

המביט= לדרמן? ראיתי נגוהות של לוקסים על פניו...

חיפשתי נמשל ושום דבר אנושי לא התחבר לי להיות נמשל לחפץ שאין בו מעיקרו לא טעם ולא ריח, ואם הוא כזה אז שיגיד תודה שמישהו לקח אותו בכלל לשבוע, עד היום הערבה הצטיירה אצלי כפרזיט שאין בו כלום שרק גוזל המון מים.. עכשיו שאתה מצייר את הערבה החבוטה זה מעורר איזה רגש של רחמים

שוניקו, מסר אינו קשור דווקא למסר דתי אלא זה הגדרה לתוכן שחייב להיות נוכח בכל דבר וללא זה הוא חסר משמעות, זה כמו לכתוב קטעי מתח בלי עלילה

בדיוק בשביל זה העליתי את השיר כדי שהמביט יעזור לי להבין. צריך לומר שלא אני כתבתי?

סיפורים גדולים על אנשים ענקיים