| נשלח ב-4/11/2010 14:57 |
 |
| |
טעימות מהפורום הסגור
באשכול זה נוכל להעלות קטעים נבחרים מהפורום הסגור,
בעיקר מההודעות הפותחות - ולפעמים גם מתגובות שראויות לעמוד בפני עצמן.
כמובן - שכל אחד יוכל להעלות רק את מה שהוא עצמו כתב - או לאחר בקשת רשות מהניק הכותב,
ובתנאי שלא השתרבב בהודעה מידע אישי מידי על אחרים [ אלא א"כ העניקו רשות מפורשת]
בהצלחה
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2010 15:05 |
|
| |
הודעת פתיחה של שוניקו לאשכול השמח בחלקו
האם אתם יודעים לשמוח במה שיש לכם ?
בנזוג/בית/רכוש/כשרונות/מעמד/ההנאות הקטנות...
הדבר המרתק מאוד בעניין זה הוא, כפי שהרב דסלר זצ"ל כתב ב"מכתב מאליהו",
שככל שהסוד הזה גלוי יותר ויותר - כך הוא נותר סוד כמוס.
השחוק הגדול שמעגל החיים סוחב אותנו אליו, ושמנו ללעג וקלס -
הוא חוסר ההשלמה שלנו עם עצמנו - ומה שיש לנו.
הוגי דעות מפורסמים מסבירים שבעצם מצבו של העני חסר הכל, החולה הנדכא,
והעשיר השמח והעולז - הם אותם חיים בעצם.
החיים הם בעצם סוג של תנועתיות ממצב אחד לקראת מצב אחר הנראה שפיר יותר,
ומה משנה בעצם אם היעד הוא עוד מליארד מטלטל, או כמיהה לשקט ורפואה ו50 שקל ?
האבסורד הוא - שמה שעליו חולם נכה נטול רגליים - שיוכל אולי ללכת ברגליו הוא,
אצלנו זה נתפס כמובן מאליו ולא גורם לשום זיק של חיות.
וככה אני חש אחרי שיש לי כמה שנים כלי תחבורה , ורק כאשר זה במוסך,
אני מקבל לרגע את התחושה במה שיש לי.
כאשר אני מנסה להשוות תקופות פורחות בחיי ביחס לתקופות מנוונות,
אני מגלה, שהתקופות המנוות הן כאשר נמצאים באיזושהי פסגה,
[נגיד במעמד חשוב בישיבה] ולא ממצים אותה - אלא נמצאים בסוג של גסיסה איטית.
בעוד שכאשר אני נזרק ונחבט אל הקרקע, ולפיכך מגדיר את עצמי ואת יעדיי מחדש,
הכל מקבל חיות ושמחה.
כנראה שהשמח בחלקו - קשור נפשית הרבה יותר לדברים הקטנים שיש לו,
זה מהווה את כל עולמו ומשוש חייו - וגם אם נראה שכביכול הוא כומס לדברים חיצוניים,
זה רק בגלל סדרי העולם הבנויים על שאיפה להרחבה ותנועתיות,
אך בעצם הוא מאושר על עצם החיים והתזוזה והיכולת לרצות ולסבול.
למה אני מלאה אתכם ?
כי אולי אולי... כשאכתוב את הדברים ואחשוב עליהם שוב יחד אתכם,
אדע להתחיל לחנך את עצמי להיות ממש ממש שמח ורוקד ועולז
במצב הייחודי שההשגחה שתלה אותי בו.
אם למישהו יש מה לאלף אותי ואת צופינו/כותבינו בינה בדרכים לשבר
פנטזיות ודמיונות וחלומות אלף לילה ולילה אילו היה ואילו ואילו
נשמח לשמוע - כולל אפיזודות אישיות - שאולי אעלה גם אנכי בהמשך.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2010 00:43 |
|
| |
קצת מים החומר על נושא זה
ישנו משל ידוע של מוהר"ן על המעין וההר או המעין והיונה,
הרעיון בו הוא שההר שואף ומשתוקק למעין, אך אינו יכול לממש את ערגתו, הוא רואה ממרום שבתו את המים הפכים במעין אך לגשת איליו אינו יכול, אך זה כל קיומו, ללא הערגה התמידית הוא פשוט מת.
היונה טורחת ויגעת להגיע אל המעין, מורטת את נוצתיה אחת לאחת שוברת מעצמותיה עד שהיא מגיעה להרוות את צמאונה, אך אויה, כשהיא אך מגיעה למימוש החלום, היא חשה שאינה קיימת עוד, והיא הולכת ודועכת, הולך ונוסוגה אל ההר, שם היא צופה על המעין, בעינה היא רואה , אך שמה לא תבא, דומעת ומבכה על מר גורלה , אך מזה היא שואבת את חיותה, ודי בזה.
הקיום הוא מהשאיפה, כשנחלד לשאוף אנו נמות, כוח החיים הוא הוא הדחף והרצון ל... ול... ול.... ללא יעד מוגדר עצם הרצון הוא החיים, אדם נאבק בכדי לא למות למרות שאין לו למה לחיות כי על עצם הרצון הוא נאבק.
פילוסופים רבים כתבו את הנוסח הזה ונשפכו על זה נהרות של דיו מהפרוזה והשירה עד לפיסיכולגיה והפילוספיה הצרופה.
בעי, אנא אשר אותי לבצל"ש
תודה מראש
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2010 00:54 |
|
| |
אכן הנושא הוא נרחב, והדיון בו נועד יותר להביע את הזווית שלנו בעניין, פחות את הפילוסופיה בטהרתה.
ברוך הבא חדשן, כפי שראית בהזמנה, הפורום הנספח בצל, הוא לוותיקים שאנו חשים עמו היימיש להיפתח.
בדרך כלל זה יקרה לאחר חודש + 60 הודעות.
הסבלנות משתלמת והמסע שלך התחיל...
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2010 07:36 |
|
| |
למען הפילוסופיה הטהורה בת השמיים המתפתלת בינות לעננים הדמגוגיים הלבנבנים אפרפרים אשר עוטים את היקום המתעורר. פתחו את הפורום הלז. לא נוכל עצור ברוחינו. עשו זאת קודם שתעלה הרמה ולא נוכל שאת עומק הרעיון שבו.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2010 07:41 |
|
| |
למען נעלי הבית, למען סיפורי הילדים הבלתי מסתיימים,
למען המשפחה הלוחמת, למען האחוה המשוררת, למען הסקרנות הרוגשת למראה מנעול מפלד...
ככתוב: וייחל היונה עוד....
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2010 10:05 |
|
| |
וואו.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2010 10:29 |
|
| |
בעי, עשה למענך אם לא למעננו...!
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2010 12:37 |
|
| |
צלך - על יד ימינך...
הכניסה שלכם לצל,
תלויה בפעילות של יד ימין...(60 הודעות במשך חודש...)
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2010 13:09 |
|
| |
משום מה אני לא כ"כ מסוקרן להכנס לשם, מה גם שעדין לא טעמתי לגמרי מהפורום הזה.
וכבר הסברתי שאינני יכול להתחיב להגיב כאן באופן קבוע..
אך אני שמח שיש מקום יפה שכזה שנותן לאנשים מזן מאוד מסויים להתבטאות, בצורה הכי רצינית שאפשר.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2010 14:12 |
|
| |
"מזן מאוד מסויים"
עלית על התדר..
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2010 15:19 |
|
| |
בטח,
אפשר להשיג את זה ב"עדן טבע-מרקט"
כמו כל סופר מרקט רק בריא.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2010 16:52 |
|
| |
| בעי כתב: |  | צלך - על יד ימינך...
הכניסה שלכם לצל,
תלויה בפעילות של יד ימין...(60 הודעות במשך חודש...) |
|
בס"ד
ועל זה נאמר..
ימין דוחה ושמאל מקרבת...
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2010 13:41 |
|
| |
הודעת פתיחה שלי לאשכול "הציפיות הנכונות מהזוגיות"
אחת הטרגדיות הגדולות אצל רבים, וגם אצל אנכי הקטן,
זוהי השלכה מיותרת של חסכים שונים על הזוגיות. הציפיה שאשה אמורה להיות חבר שמבין את כל הפלפל והדאחקות,
ההומור והגישה הגרוטסקית - התבררה כרועץ חשיבתי. מהצד השני יש את אלו הרואים בזוגיות רק קשרים של בוקר טוב וערב טוב
ו"המכנסיים של שבת צריכות כביסה" וכדומה. אבל האמת איפשהו באמצע נדמה לי. מי אמר שהאשה צריכה להיות עם חוש הומור ומסוגלת להבין את כל התחושות העמוקות שלי? קצת צומי, מחמאה, מילה טובה ואכפתיות - וחוזרים אל הפורום - או אל המדגרה,
בין אם מדובר בחבר'ה רוחניים או קראצערס. משהו לא טוב?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2010 13:44 |
|
| |
הודעה שלי מאשכול עם הכותרת דלהלן
התפרצויות - בזוגיות ובכלל
אתם בעד לצאת מהכלים אחת לתקופה כשממש יש צורך ?
לפעמים נוצרת תחושה - שאין ברירה אחרת,
וכדי להעביר את המסר מוכרחים קצת להתפרץ.
הבעיה: זה עלול לצאת מכלל שליטה,
נותן לשני תחושה שעושים ממנו ג'וק - לפחות לכמה דקות.
היתרון: לא שומרים בבטן הקפדות.
יש כאן מישהו שיכול להעיד על עצמו שמעט הוא לא זוכר את עצמו מתפרץ על הבנ-זוג ?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2011 09:01 |
|
| |
הודעה חשובה לציבור הכותבים:
ניקית אחת כתבה בפורום הסגור, שהיא נגד כתיבת הודעה סתמית בפורום, שנועד להקפיץ את עט סימון הפעילות לאחר שאיננו בשריים.
אז שתדעו להיזהר לא להרגיז אותה...
|
|
|
|
|
