בצלצלי שממה

חָמֵש הוֹדָעוֹת לְיוֹם

בָּדָד נִיצָּב אֶשְכּוֹל

בְּצִלְצְלֵי דּוּמִיָה

אֵין עוֹנֶה וְאֵין קוֹל

מִדֵּי פַּעַם נְחִירָה

מֵאֶחָד הַיְּשֵנִים

נִיק אוֹ שְתַּיִים מְעִירָה

הַשְאָר בַּצְלָלִים

שוֹנִיקוֹ מְזַמֵּר סוֹלוֹ

וּמְחִיאוֹת כַּף אָיִן

וּבָעֵי נָדַם לוֹ

הַיֵּש תִּקְוָה עֲדַיִין?

אֲהָה, דַּפִּים שוֹקְקִים

אֲהָה, עָבָר פּוֹרֵחַ

מַה יְחַפֵּש פֹּה זָר

וּמַה יִמְצָא כָּאן אוֹרֵחַ?

הַיַּמְתִּין בַּמַחֲבוֹש

יֶרַח תָּמִים

יַעֲלֶה עוֹבֶש עַד בּוֹש

עַד יִפָּתְחוּ שְעָרִים

הַתִּהיֶה עוֹד תְּקוּמָה,

אוֹ שֶמָּא שְמָמָה?

הַאִם גַּם בַּשֶמֶש

צְלִיל יִשָּמַע?

תתאר לך, אדוני הנסיך, שמשאלתך תתגשם, והאשכול יקרום עור וגידים
ויקום לתחיה, יתייצב על דלת ביתך ויזעק מרה:

הלא אתה ביקשת להחיותני כהיום הזה, ועתה הב לי בני חיי ומזוני..

מה תענה לו?