בעל כרחך אתה חי, ובעל כרחך אתה מת
בעל כורחי
כשהשמש עולה שוב מן המזרח ולגופי חוזרת הנשמה אני שואל - למה? ולשם מה? הרחוב מתמלא בקולות ציוץ רך
ובתוכי נמתחת הדממה אז אני שואל ואני צועק - למה?
בעל כורחי אני חי כל יום מחדש, כמו אלף שנה ופרחים שמתים בשדה שממול מחכים לגשם אך מגיע מבול שהורס ומחריב ומשמיד את הכל. את הכל.
בעל כורחי אני מת ומי יידע מי הייתי באמת? זכרונות בודדים שנותרו ביומן
יזכירו את מה שהשכיח הזמן שהורס ובונה מחדש כל הזמן. כל הזמן.
קרדיט: ריקשה
|
|