מה לדעתכם הכוונה בקטע הבא

דו שיח  בין הרופא לעובדיה, בחדרו של רעואל החולה:

"ימים רעים באו על כוזר, עובדיה, ימים רעים מאד".
רגע שתק ואז הוסיף כל כך בשקט, עד שנדמה היה שלא היו הדברים אלא דמיון בלבד: "אף פעם לא חשבתי שאצטער על כך שהארכתי ימים".
"לא הבנתי", אמר עובדיה.
גבותיו העבות של הרופא נפלו על עיניו, "הוא יצליח וזה יהיה רע", אמר, "אבל אז - אם תענינה התפילות - יבוא מישהו אחר ויקרא לבני כוזר לשוב אל הדגל, וזה יהיה טוב. אבל אז - יקומו אלו שמעדיפים נזיד עדשים על בכורה, וחרבות תצטלצלנה ויד איש תהיה ברעהו, השדות ייעזבו ובמקום מים ישפך דם, וזה יהיה רע, רע מאד".
"ובסוף?" שאל עובדיה ביראת כבוד, שכן הרופא, זאת ידעו כולם, נמנה היה בין צדיקיה צנועי ההליכות של כוזר.
הרופא נאנח: "בסוף?!" מבטו התרומם מעלה, וכפות ידיו נפרשו: "איני יודע, בני", השיב, "הכל מורכב כל כך". רגע שתק ואז הוסיף: "כוזר לא תשרוד לנצח. יום יבוא, ואנשים יפקפקו בכך שאכן היינו כאן, ממלכה יהודית אדירה מנהר אל נהר".


אז מה לדעתכם הכוונה? נבואה על סופה של הסדרה ממלכה במבחן או רמז להסטוריה שאכן חלוקה בדעותיה אם הייתה ממלכה כוזרית?

חחחח.... תודה!

ומה לגבי זה:
"באותה שעה היו פניו של המלך יפות משהיו בחייו"
(סלחו לי אם אינני מדייקת...)
לא הבנתי בפעם הראשונה שקראתי את הקטע ,האם המלך מת?

יש איזושהי הלכה בקידוש אישה, שאדם גדול יכול לקדש אישה במתנה שהיא נותנת לו (בניגוד לקידושין רגילים, בהם כמובן האיש מקדש בחפץ (בד"כ טבעת) שהוא נותן לאישה) , היות והוא אדם גדול, האישה חשה זכות לתת לו, והזכות הזו היא כמתנה בשבילה. 
מסתבר שפילאק רמז לשלוואן שהוא אדם גדול, ועל כך תודתו.

אם כי, אני סבורה שפילאק אולי קצת הגזים...
כי הגם שעם הזמן ההערכה לשלוואן קצת מתעודדת,
בהתחלה הוא לא בדיוק מצטייר כ"אדם גדול"