"חסדים אלוקיים שהוסוו כמהלומות"

הדמויות המרכזיות בסדרת ממלכה במבחן אינן כאלה שהחיים שלהם חלקים.

אם זה איסתרק, היתום מגיל 5 שעבר שבי רב תהפוכות, ונעשה למלך בגיל צעיר,

אם זה מהללאל, האסופי שעבר זוגות רבים כל כך של ידיים, שעבר שנות סבל תחת ידיו של אבא הגדול וגם בהיותו עצמאי לא היה לו רגע של מנוחה.

ועוד רבים. איש איש וכאבו, ואישיותו.
 
אבל כל אלה, דווקא מתוך הקשיים, הצמיחו בעצמם אישיות מדהימה.
כי כל קושי הוסיף נדבך ועומק לאישיות של כל אחד מהם, והכין אותם לקראת החיים.

כותרת האשכול היא ציטוט מהעמוד האחרון של מהללאל, בו מהללאל קולט שבעצם כל הקשיים שעבר היו חסדים אלוקיים, שעזרו לו לפתח אישיות כזו - בעלת יכולת להעריך אנשי אמת, ולפלס לעצמה דרך, בעקבותיהם..

באשכול זה ננסה להרחיב על הנושא מתוך התבוננות בקשיים של כל דמות, וננסה לראות בכל קושי - את הטוב.

הכוונה היא בהחלט שתמיד קיים הטוב, רק שלא תמיד בעינינו.
רק שבספרים לרוב ניתן לראות את החסד שבכל מהלומה, ועל כך הדיון.

כשבספרים הכל מסתיים טוב זה רק מקשה על החיים. האדם הקורא (בפרט הקוראים הרבה ומונחים בזה, כרוב הנוכחים כאן) מצפה רוב הזמן שגם אצלו זה יסתדר כך. ספר טוב הוא זה שמלמד להכיל את הקושי גם אם לא יסתיים בטוב.

ונתחיל עם מהלומה ראשונה......
השבי. הכאב. היסורים שעברו על איסתרק ומיכאל ועל כל הממלכה בחטיפת הנסיכים - 

האם לא היה שווה הצער הזה כדי לפדות מכבלי הפלאט
את רנה וביתה?

ואגב,
נכון שיש מהלומות שאנחנו לא רואים את הטוב שבהן.
אבל אין מהלומה שאנחנו לא יכולים ליצור ממנה טוב!
כי האדם הוא יצור בוחר. 
את המהלומה הוא לא בוחר אם לקבל או לא, אבל הוא בוחר להיכן לקחת אותה.
גם אם הפסדת אוטובוס, נניח, ולא קרתה בו תאונה או משהו.... ולא ראית שזה היה לטוב. סתם, אחרת לעבודה או ללימודים וחטפת גערה. אז זה נראה כמו מכה שאי אפשר לראות את הטוב.
אבל אנחנו יכולים לבחור בכל מצב נתון להשתמש בקושי כדי לשפר בנו משהו.
כדי לבנות, להתקדם, להתייעל.
פשוט להבין שיש לנו בחירה ושאין שום מקרה בעולם, וה' רוצה לאמן אותנו לחיים. לעזור לנו ליצור מעצמנו אישיות רבת עוצמה. ללמד אותנו לבחור בטוב. לבחור איך להתייחס למציאות  - זו המתנה הגדולה ביותר שיכול אדם לתת לעצמו.

הפצ'י, איזה ניתוח יפה! למופת! ממש נהניתי לקרוא ומסכימה עם כל מילה!

ואגב, כיוון מעניין לחשוב על כך שבעקבות השבי רנה והלה נפדו מכבלי הפלאט ..
אבל כמובן יש עוד חסדים אלוקיים רבים שיצאו מתוך השבי, כמו שאיסתרק חושב לעצמו במסע אל הפלאט: 
(אני מצטטת בערך)
'מוזר היה לחשוב שבדיוק במצב כזה, כשהוא כבול וכפות ולבוש בשמלת נשים, הוא מוכן לתפקידו העתידי כמלך...'
ובאמת, הדבר הכי משמעותי ובולט בשבי הוא שדווקא שם איסתרק החליט לבחור בטוב, ועשה שינוי בעצמו. ורק כך הוא יכול לעמוד בכבוד בראשו של העם היושב בכוזר.
דבר נוסף שלדעתי יצא טוב מהשבי- איסתרק עכשיו מכיר היטב את הנהנתנות, יחד עם ההקפדה על קוצו של יוד, ויודע היטב כמה גרועה היא. כך מחודדת אצלו יותר ההבנה מה שגוי בדרכו של דיאלידאן, ואת ההבנה הזו הוא ממשיך אל העם תחתיו. שאם לא זה, הרבה שינויים דקים של דיאלידאן לא היו זוכים להתייחסות ראויה מצד האמת והטוב, ומי שמגלמים אותה בהתנהגותם.

את ממש צודקת!
באמת, בתחילת השבי איסתרק נהנה דווקא. הוא אפילו דיבר על ליבו של כלב שמותר להנות. כי באמת הוא אהב מוזיקה, אהב אוכל, אהב עולם הזה. קנז היה זה שעורר אותו להבין שזה לא יכול לבוא ביחד עם היותו נסיך כוזר. 
דווקא משום שליבו כן נטה אחרי עולם הזה, והוא ניסה את זה, והוא ידע כמה זה נעים ומושך, הוא הצליח אחר כך להתמודד מול זה בצורה הנכונה.

לא רק להיות בגבול ובמקום הנכון - אלא, כמו שהזכרת - גם לבדוק טוב מהו המקור.
וכאן אני מתכוונת לכל מיני תענוגות עולם הזה שהם ממש העתק מחוקות הגויים, סוגי מוזיקה מגוירת..או בילויים למיניהם שגם אם יש עליהם "הכשר" צריך לבחון אם הם מתאימים - רק בגלל המקור ממנו הם מגיעים!

זה יופי-טופי ....