שוליו של האוהל הגדול לא הופשלו עדיין בבקר זה וליבו של ידרת צנח.האם עד כדי כך התדרדר המצב בלילה??? השמש שעמדה בשולי הרקיע סנוורה את עיניו היגעות מלילה ללא שינה והיאוש החל קונה לו שביתה במוחו. הוא פנה להסיט את שולי הפתח כדי להיכנס כשנתקל ברופא ,היוצא מהאוהל בצעד כבד.
"הו, הנה אתה" פנה אליו הרופא ועיניו לא אורו, "יצאתי כדי לתור אחריך ולקרוא לך לכאן, טוב שהגעת כעת". "טוב?" שאל ידרת במרירות.הרופא הביט בו אך בחר להתעלם מהשאלה או מתשובתה.
"צר לי אך לפי הערכתי הרפואית, אלו דקותיו האחרונות של אביך, לא תרצה להיכנס ולשהות עמו ברגעים בו מגיעים אל קיצם חיים כה מפוארים?" ידרת נתן ברופא מבט מצמית שנועד להסתיר חרדה גדולה "חיים מפוארים אמרת?"התפרץ על הרופא בזעם אין אונים "וכי אין שום תרופה שתועיל להמשיך אותם קצת?". "תרופה?" הרופא היסס ואז קרב לידרת ולחש באזנו: "היתה תרופה , זכורני מימי עלומי, כשחלה גאסי-הי אבי-אביך באותה מחלה איומה שתקפה כעת את בנו - אז נמצאה לו תרופה שאכן הביאה את החלמתו המלאה ואף סייעה לו לחיות בבריאות 10 שנים נוספות". "נו אז למה נחסכת היא מאבי מולידי , מנהיגו של השבט הזה??? בער!!! סכל!!! בוגד!!!" לפת ידרת את ידיו הצנומות של הרופא כשפניו מחווירות מזעם.
הרופא החוויר אף הוא אך הוסיף ללחוש באזניו של ידרת ביתר לחש: "ישנה תרופה אך אין היא בידי, גם בימים ההם לא היתה היא בידי"הרופא הנמיך עוד את קולו ורעד "היתה רק אחת שבידה היתה התרופה, וכעת," כחכך הרופא בגרונו כבמעין התנצלות "היא כבר איננה פה..."
ידרת מהיר המחשבה הבין מיד את דבריו של הרופא לאשורם והחרון בעבע בו כמו לבה רותחת, הוא הידק את אחיזתו בידיו של הרופא הרועד שפניו כבר הוריקו כפני מת וצרח כחיה משולחת רסן: "היא???שלא תעז להעלות את זכרה פה במחנה!!! היא??? שבגדה באבי בצורה הגרועה ביותר? שמורידה אותו ביגון ובתבוסה שאולה??? היא תקבל את ענשה בבוא יומה, ואתה..."ובמילים אלו השליך את הרופא הקשיש על רצפת העפר של המחנה, הפשיל את שוליו של האהל ונכנס אליו.
ההבדלים בין העולם שמחוץ לאהל לעולם שבתוכו הממו אותו לרגע. השמש וריחות האביב והפריחה בחוץ אל מול האפלולית וריח התרופות גרמו לו להעצר לשניה, אך הוא התעשת והמשיך לפסוע לעבר המיטה הגדולה והמפוארת ששכנה במרכז אוהל הנשיאות, עליה שכב אביו מולידו, ראש השבט החזק ביותר ברחבי הפלאט כולו בעל הכח והעצמה הנדירים והמפורסמים, שנראה כעת צנום, חלש וחיוור משהיה פעם.
קאה-הי נראה היה ישן. "אבא?" כרע ידרת על ברכיו ליד המיטה ותחב את כפו המיוזעת בעדינות בכפו של החולה . קאה-הי פתח את עיניו והביט בידרת בעצב שאין לו סוף. ידרת בחושיו המחודדים חש שזהו, עוד רגעים בודדים ויתמו שנותיו של האיש החזק הזה והוא ילך בדרך כל אבותיו - לנצח.
דווקא כעת עלתה וצפה בו תחושת התבוסה ואין האונים שתקפה אותו אז - לפני שלוש וחצי שנים, כשגילה את אשר הצליחו לשטות באביו: אישה מבוגרת ,נער קל דעת ונערה. "אבא" הוא עבר עכשיו לטון דבור חזק ומהיר יותר "רק רציתי להזכיר לך לפני שאתה עוזב פה את שעוללו לך איסתרק בן רעואל, אשתך רנה וידידיהם." הוא התנשם והמשיך: "לעולם לא אשכח את ערמתה הנחשית של רנה ,את בגידתו השפלה של איסתרק שמעולם לא נהנה יותר מאשר אצלנו ובעיקר את התרמית הנבזית שהם רקחו עבורנו במדורת פגרי החיות" קאה-הי ניסה בחולשה להוסיף מילה אך ידרת קטע אותו וסיים את נאומו בלהט: "אך אתה אבא יכול למות בשקט בידיעה כי הבן אשר הותרת פה מבטיח נקמה!!!!!!!!" קאה הי הביט בבנו במבט רציני וכאוב, הוא חש את כוחותיו הולכים ועוזבים אותו. הוא הצליח לסנן מפיו כמה מילים אחרונות: "לא ידרת, לא... אל תעשה זאת..." ונדם.
**************************************************
תוכנה של האגרת שנשאה עמה היונה השחורה שהגיעה אותו בוקר מרחוק סקרנה את יוסף והוא רפרף בעיניו במהירות על השורה הבודדת שהופיעה בה , מלבד חתימתו של משה, גר הצדק הקווארי לשעבר.: "מצאתי עבורך אדם שהקדיש את חייו לנקמה באיסתרק קטינא". יוסף הרהר בעניין דקותיים ואז חייך בשביעות רצון. כמחצית השעה לאחר מכן, כבר פרשה יונה אחרת את כנפיה מעל מרחבי כוזר החדשה לעבר מישורי הפלאט. באיגרת האלמונית שנשאה עמה הופיעה שורה אחת בלבד: "אויבו של אויבי הוא ידידי , שלח אותו".מקווה שתאהבו
נא להעיר הערות!!!
תוקן על ידי אסתרק ב- 10/06/2014 19:14:07
