הקלדתי את הראיון כדי שיהיה נוח יותר לקרוא אותו, ואני מעלה את זה כאן.
סופרת נולדה
"גדלתי בבית מלא סיפורים, ציורים ו... סופרים, וחלק מזיכרונות הילדות המוקדמים שלי קשורים לסופרות המגיעות אל אמי עם כתבי היד שלהן על מנת להזמין איורים וציורים לסיפוריהם. חלק מן הסיפורים שסיפרה לנו אמי סביב שולחן האוכל קובצו לתוך ספרה הראשון 'הדרך אל המלך'.
המציאות הזו הפכה את תהליך יצירת הספרים למשהו קרוב, מובן ואפשרי, שהתחלתי לחלום עליו בגיל צעיר למדי.
כאשר הייתי בכיתה ו' (או אולי ז') העבירה אמי כמה קטעים שלי לידידתה הסופרת חיה הרצברג, שתחווה עליהם את דעתה. הייתי מופתעת למדי מן המחמאות שקיבלתי ממנה ועל אף שמיהרתי לשכנע את עצמי כי 'היא אומרת את זה בגלל שהיא חברה של אמא' לא יכולתי להתעלם מן העובדה שמישהי, סופרת ועורכת מוכרת בציבור, סבורה שהקטעים שלי טובים, ואולי אפילו יותר מכך!"
הספר שלי
"בשנה הראשונה לאחר חתונתי הכרתי את אביגיל שיקוביצקי, שבאותם ימים הוציאה לאור את ספרה הרביעי והיפה 'מה שרואים מכאן'. ההיכרות עם אביגיל שאת כתיבתה הייחודית חיבבתי מאד הפכה את רעיון ה'כתיבה כפרנסה' למשהו אפשרי והגיוני יותר משהיה נשמע לי עד אותם ימים, ובכך העניקה לי אביגיל דרבון רב לנסות ולהתמקצע עוד יותר בתחום העדין הזה. אסתר קווין, חברה קרובה וסופרת מפורסמת, הינה, בשמונה השנים האחרונות, אחת הראשונות הרואה את סיפורי. הערותיה והארותיה שנאמרות תמיד בעדינות, תרמו להם (ולי) רבות. תודה, אסתי!"
מקצוע ביד
"אני מכירה ילדות, נערות ונשים שלמדו לנגן בכלי נגינה כלשהו וממשיכות לנגן עד היום, הרבה לאחר שהתברר להן שלעולם לא תהיינה מורות לנגינה או תופענה בקונצרטים גדולים למטרות גמילות חסדים. הן עושות זאת משום שהן אוהבות את הנגינה עצמה.
ולדעתי, בדיוק כמו נגניות הכינור, הצ'לו, הקלרינט או האורגנית, גם חובבות הכתיבה אינן צריכות להטריד את עצמן בשאלה האם ספרן יעמוד אי פעם בשורה הראשונה בחנות הספרים.
בדיוק כמו כל בעלות התחביבים האחרים, מותר להן לכתוב רק משום שהן רוצות לכתוב!
ובסיום הכתיבה, אם יהיה הספר ראוי לצאת לאור בהדפסה רשמית, עבור כלל הקוראים, יפה, אם לא, תמיד אפשר להוציאו במהדורה מצומצמת עבור בני המשפחה, חברות וכדומה, שוודאי ייהנו לגלות פנים נוספות באישיות המוכרת להן..."
הספר המיוחד שלי
"בטו שלכל ילד יש לה בלב פינה מיוחדת משלו בלב של אמא - ישנו תמיד הבכור, שהפך אותך לאמא (סופרת, לצורך ענייננו) ועל אף שהיום היית כותבת אותו אחרת ולא היית מוציאה אותו לאור שוב בלי עריכה מחודשת, בכל זאת, הוא זה שהפך את חלום הילדות שלך למציאות. וישנו הילד השקט, זה שלדעתך האנשים מסביב אינם מכירים בערכו, ודווקא לכן את חשה אליו חיבור מיוחד. וישנו הילד המבריק, זה שכבוד להיות אמא שלו, והסנדוויץ' שתמיד יהיה 'האח הקטן של'. וישנו תמיד גם בן הזקונים האהוב, שעכשיו עכשיו הוצאת לאור, או שכעת מתקרם בין לחצני המקלדת שלך, וגם הוא זוכה לאהבה מיוחדת משלו.
לבחור רק אחד מהם ולתת לו את התואר 'הספר האהוב מכולם'? זה מורכב מדי... לפחות בשבילי."
הספר הבא
"יוזבד, הספר השלישי בסדרת 'ממלכה במבחן'. קצת מפחיד לקבוע תאריכי יעד ולפרסם אותם בעיתון, אבל אני מקווה מאד (ומתאמצת מאד) להתקדם בכתיבתו במרץ כך שאוכל להוציא אותו לאור בסוף חשבן הבעל"ט".
הספר מהמגרה
"כנראה שאכן לכל סופרת יש ספר כזה. הספר שאותו אני רוצה מאד לכתוב, הינו הספר האחרון בסדרת 'ממלכה במבחן' שנפתחה בספר 'איסתרק'. אבל הספר הזה לא יוכל להיכתב אלא רק לאחר שיושלמו הספרים האחרים בסדרה, בינתיים אני הוגה בו מפעם לפעם ומקווה שאכן יצדיק את הציפיות שאני תולה בו".
טעויות שהייתי רוצה למחוק מהפרוטוקול
"הטעות החמורה ביותר שלי כמתחילה הייתה הפגיעות שלי. העובדה שהנחתי לכל ביקורת למוטט את רוחי. ואני בטוחה שעוד סופרות פוטנציאליות רבות - עברו חוויה דומה, שאולי אף קברה לנצח את חלומן לכתוב.
כי גם אני, כמותן, לאחר שעברתי אי אלו דחיות, הגעתי לעורכות שהתעלמו, ולכאלה שדברו איתי בקוצר רוח ואפילו בסלידה, איבדתי את אמוני בעצמי, ושוב לא הייתי בטוחה שאצליח אי פעם לכתוב דבר הראוי להתפרסם.
אבל העורכות הן רק עורכות, והן עייפות לפעמים וטרודות לפעמים, בדיוק כמו כל אדם אחר, ובאופן פרדוקסלי - למרות עדינות הנפש שדורשת הכתיבה - הפרסום דורש עור של פיל, עקשנות של תאו, ומוח של דג זהב, כזה שמצליח לשכוח לאחר שלוש דקות את כל המשפטים מרפי הידיים שאמרו לו..."