תודה ענקית ליקוואל על העיבוד, התוספות והעריכה כי בלעדיה לא היה...!!!
ב"ה
אגרופים קמוצים ושפתיים שמוטות.
זה המראה שהיה מצטייר מול עיניו של מטריאס, לו היה מרהיב עוז, ופותח את דלת חדר השינה של הנכבד הראשון באלקן וגלילותיה.
אך הוא כמובן לא עשה זאת. ולא רק בשל העובדה שזו לו הפעם הראשונה שהוא משוטט באגף המגורים של הארמון. אולי דוקא בשל הסיבה שהביאה אותו הנה- ריקנותו המחרידה של האגף המפואר.
אז הוא רק משוטט שם, עובר שוב ושוב על פני דלת העץ הכבידה, בצעדים מהוססים.
מכיוון שהדלת לא נפתחה בידיו של מטריאס, ואדם אחר שיעשה זאת אין בנמצא, האגרופים נותרו קמוצים, והשפתיים- שמוטות.
המחשבות רצו במוחו ללא מעצור, עורכות לו היכרות עם מילה חדשה, שעד כה לא שכנה בלקסיקון שלו.
לבד. יוסף. יוסף. לבד. נעים להכיר.
שלוואן הבוגד לקח את אשתו העכברית הקטנה ובני משפחתה וערק למלך איסתרק. אין, אין מתנה נאה מזו לאסתרק קטינא.
וכאילו לא די בבושות שכבר גרם לו, הצליח שלוואן לסחוף אחריו גם את ברכיה, הנמק כעת באחד מתאי הכלא של אביו מולידו. אפילו הוא, המלך החזק והכריזמטי, 'הנבל'- כפי שהוא מכונה בפי האנשים אליהם חברו בניו, לא מסוגל להישיר מבט אל נכדיו. ליבו יוצא אל בנו, ולא,הוא לא יכול לחון אותו.
פאר. לרגע ממלא אותו אזכורו של בנו בכורו ברגש של שמחה. היחיד שעדיין מהווה אי קטן של נחת. לפני שבוע הוא נישא בשנית, כעת הוא מבלה בירח דבש באחת מהאחוזות הצפוניות שלה.
אבל תחושת השמחה נעלמת כעבור רגע, כשגל של יאוש נוראי אופף אותו.
חתונתו של שלוואן היתה צחוק לעומת הפאר ששרר בחתונתו של פאר. היה זה אולי הרצון לחפות על הבושה שגרמו לו שני בניו הצעירים, שגרמה לו להשקיע מאמצים רבים כל כך להראות את כבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו…
אבל אפילו אי קטן של נחת לא הותיר לו הבורא.
ידיו של המלך הונחו על אוזניו באינסטינקט,כששמע בדמיונו שוב את הזעקה שעלתה אז מעזרת הנשים.
לאה. אשה טפשה.
עכשיו מתברר למפרע שמעולם לא ידעה להנות מהכח ומהעוצמה שהיו תחת ידיו. לשווא בזבז עליה את מיטב שנותיו.
דווקא אז, ברגעי השקט, ברגעים בהם ניסה להשיב את כבודה של הממלכה. בדיוק כשהוא מסיים נאום נפלא, מלא גאווה לאומית, לקול מחיאות הכפיים של אלפי הנוכחים, ורגע לפני שפתח בריקוד עם בנו. דוקא אז היתה צריכה להרוס את הכל.
"אין לי אוויר! הרצפה רועדת! הצילו! אני מתה!"
את המהומה שפרצה באולם לא ניתן כלל לתאר.
עשרות אנשי ההצלה חשו אליה בודקים את המדדים לחץ דם, דופק.
"הצילו!!! זה רועד!!! תעזרו לי!"
הכל תקין.
או שהכל לא.
מבטיהם של אלר ומילכה, הטובים עד בלי תכלה, ובו זמנית שמחים לאיד, גרמו לו להבטיח לעצמו מאות פעמים לטפל בהם, אבל הוא צריך אותם. כן. הוא צריך עזרה.
לבד. יוסף. יוסף. לבד. נעים להכיר.
הלבד כבר מכיר אותך, יוסף. מזמן. אתה זה שלא הכרת בו.