הרגשות שמאחורי הציטוטים.

לפעמים יוצא לי להקשיב לפטפוטים   ודיבורים .
וכשהדברים נוגעים ישירות אלי- זה כבר משהו אחר.

כשבתי הלה שוחחה עם איסתרק לפני הברית של נכדי שמעתי אותה אומרת לו{היא לא שמה
לב שאני שומעת} 
''אם תיסע בכל ערי כוזר, אם תפגוש אלפי אנשים...אולי תוכל למצוא ביניהם מישהו אחד שיתאים לאמא שלי?''
''לאמא שלך?''
''כן, היא כל כך לבד, ואף פעם לא הייתה מאושרת''.

הרגשות שלי השתוללו בקרבי.
מצד אחד: התרגשתי שמישהו חושב עלי.
מצד שני: כעסתי על זה שמרחמים עלי ודנים על האושר שחסר לי.
אני מבולבלת.
לכעוס או לשמוח?

תודה רבה.
את סימן המרכאות '' קלטתי ואף ניסיתי לא פעם ולא פעמיים
אך לא הבנתי מה העיפרון עושה שם.

חותנתי הכבודה, בואי נדבר גלויות:
האם את מעוניינת כעת בנישואין?
אני מאמינ(ה) שזה סבך רגשות עצום..
את הרי חווית מערכת "נישואין" לא תקינה בעליל, סבלת ממנה. יש לך טראומה בנושא.
מצד שני, כל אדם בעולם זקוק לבית חם ובן זוג תומך, אף אחד לא מעדיף להיות בודד.
זה מפחיד אותך, להיכנס למערכת נישואין שאמורה להיות תקינה למרות שאף פעם לא התנסית בזה?
מפחיד אותך להתאכזב? להיפגע? לקחת אחריות שאינך מכירה את פשרה?

הוד מלכותך, חתני היקר לי כאחיין!
קראתי את אשר שרבטת פה [גם מלשון שרביט]
ישנתי על זה לילה- כמו שאומרים.
והתשובה שלי: כן.
אני בהחלט מעוניינת להתחיל פרק ב' או בעצם פרק א'
כי לא חוויתי בכלל מערכת יחסים רגילה.
מה שכתבת הולם בדיוק את מה שאני חשה.
טראומה, פחד, אכזבה, פגיעה ומצד שני:
אני חשה: תקווה, ציפייה, רצון, ואהדה.
אני רואה סביבי הרבה אנשים שלא חוו טעם טוב בפרק א' של 
חייהם והינם מצליחים ומאושרים מאד בפרק ב' ואף מצליחים לגרש את הטראומות
שהיו מנת חלקם.