קריאה מהנה!
פרק א'"בוקר טוב!" קרא בעליזות יונתן בהכנסו למשרדו של אבנר.
"ביום אחר, לא היום".
"מה קרה הפעם אבנר?"
"הבוקר עבר כאן מפקד והביא איתו הרוג".
"ברוך דיין האמת, היכן הוא? ידוע מי הוא?"
"הוא לא מזוהה, בצלאל בודק אותו במרפאה". בצלאל הוא הרופא בנקודת 'סומך נופלים' המקומית. ארגון זה ייסד המלך עם שר המלחמה לאחר שנפצע בנו מהללאל תחת הגשר. נקודות של הארגון קיימות בכל עיר וכפר בכוזר ועוסקות ברפואת פצועים ולהבדיל בקבורת מתים למען הצלת נשמות הפצועים וההרוגים. כל מי שמגיע עובר דרך בצלאל גם אם הובא כהרוג, שמא יצליחו להצילו. עקרון זה עמד בראשו של הרופא בטענה שלפעמים מרוב פחד לא מצליחים לקבוע נכונה את מצבו של הפצוע.
"אבנר, הלב דופק! הוא מתחיל לנשום!" ההתרגשות הייתה בשיאה, דבר נדיר הוא כי אדם שכבר התכוננו לקברו מתברר כחי. "מצבו לא מלהיב במיוחד, אך הוא חי".
"מי אני? היכן אני? מה אני עושה כאן?"
"בצלאל, הוא התעורר!"
"שלום לך, בוקר טוב! ישנת הרבה אדון" קיבלו יונתן בברכה ובסבר פנים יפות, "איפה אני נמצא?" שאל הפצוע במעורפל. "שלוחת סומך נופלים של כפר שלף, הובאת לכאן לקבורה, והבורא גמל חסד והחיה אותך בשנית. עליך לברך הגומל כשתבריא לגמרי. מה שמך?"
"מה טוב אם הייתי יודע בעצמי.. אך איני יודע".
"ברוך מחיה המתים! מה שלומך איש צעיר?" שאל בצלאל בענייניות רפואית מעורבת בנעימותו למטופליו.
"ברוך הבורא, חי וקיים. ומי אתה, רגע מי אתם כולכם?"
"אנחנו המטפלים בך, מתנדבים כאן במקום" ענה לו יונתן בחביבותו הטבעית.
האיש הצעיר הסתכל עליהם כתרנגול בבני אדם. הוא לא מבין מדוע באור יום הוא נמצא במיטה. הוא לא זוכר מי הוא, אבל הוא זוכר שבשעת צהריים כזו הוא לא שוכב במיטתו. הוא ניסה לקום, אך כל עצמותיו כאבו.
"מר לא יודע, אינך יכול לקום, עצמותיך מרוסקות ברובן, עליך לנוח. תודה ליוצר שהתעוררת. כבר שבוע אתה שוכב כאן. איבדת את הכרתך, את זיכרונך, את עצמך. אתה תבריא בעזרתו יתברך ותלך לחפש את עצמך, אתה צריך להיות חזק ובריא לזה. אכן המצב יותר קל מתמיד משום שהמכה לא חמורה והשכחה היא זמנית. אם תפגוש אדם שהכרת או תמצא את הדבר שעסקת בו או אהבת אותו, זכרונך יחזור אליך, אך כעט עליך לנוח ולא לקום".
'שבוע? כבר שבוע אני שוכב כך? מה קרה? איך הגעתי למצב כזה?'
הוא ניסה להזכר, לשחזר, ראשו כאב, גופו שבור, הוא עייף. ינסה לחשוב על כך מאוחר יותר, עכשיו הוא צריך לנוח.
נשלח מהאנדרואיד שלי
עד שמישהי הציעה לי לקחת עניין מהספר ולשנות את הסיפור איך שאני ארצה.
