אני תולעת ספרים די ותיקה. כבר בכיתה ג-ד זכור לי שקראתי את "שם נרדף"/ מ. ארבל, וספרים נוספים לבוגרים. זו הייתה תחושה מרגשת כזו, לדעת שאני לא מוגבלת לספרי קריאה לילדים.
גם ממרחק של מספר שנים, אני מסתכלת על ילדים בגילאים כאלו ומנסה לקלוט מי מהם כבר קורא כאלה ספרים.
אבל היום, כשאני (יחסית) בוגרת, יוצא לי פעמים רבות להתחרט על ספרים כאלה שקראתי. אני חושבת שחוויית הקריאה שלהם היום הייתה יכולה להיות הרבה יותר עוצמתית ומהנה, כשאני מבינה יותר ניואנסים וקולטת טוב יותר את העלילה.
לכן למשל, את ספרי הממלכה אני לא ממליצה לנערות צעירות לקרוא לפני גיל מסויים. קריאה לא בשלה מביאה להבנה חיצונית בלבד של הספר, וכל העומק נשאר נעלם.
מכירים את זה?
נשלח מהאנדרואיד שלי
