הפולמוס סביב מהימנותו של 'שבחי הבעש"ט'

כשנדפס ס' שבחי הבעש"ט לראשונה, הנה לא זו בלבד שהאלמנה ראם עדיין לא נתאלמנה, אלא שעדיין לא נולדה, וגם בית הדפוס עדיין לא נולד...

פפוס, אוי לך שנתפסת על דברים בטלים
לכתוב על מהימנותו ההיסטורית של 'שבחי הבעש"ט' זה כמו לכתבו על מהימנותו של התנ"ך - עשרות מחקרים הוקדשו לנושא זה.
תוכל לקרוא סיכום יעיל בספרו של עמנואל אטקס 'בעל השם', שם הוקדש פרק מיוחד לעניין זה.

מוזר, נראה שהשואל מעולם לא פתח את ספר שבחי הבעש"ט שנהפך אצל מתנגדי החסידות למשל ולשנינה כסוג של ספרות בדיונית שהומצאה במוחם ההזוי והמפליג בדמיון של חסידים תלושים מקרקע של מציאות.

מכל הספרות הסיפורית על הבעש"ט הרי מדובר בסיפורים לא פנטסטייפ בעליל, מעטים שם סיפורי מופת מפליאים, כמדומני שהסיפור המאפיין ביותר את הבעש"ט העיני ההמון, כמי שדרכו הי' לנסוע כל מוצאי שבת בקפיצת הדרך עם אלקסיי (איני מדבר כבר על טענת דדוד אסף, שאלקסיי חדר אל הסיפורת החסידים מן לעגי המשכילים) , נעדר שם. הסיפורים שם דוקא הם סולידים מאד, והם מפתיעים דוקא בעובדה שהם כולם קשורים יותר בעבודתו לקונו מאשר כאיש עושה פלא פנטסטי. בודאי יש שם על רוח הקודש, על ברכות לחולים, אבל כמותו שמענו אצל אחרים, והקדמה לספרא דצניעותא על הגר"א כמעט משתווה לכך.

אין בא לדון אם זה אמת או לו,  אך על התייחסות של כמה לספר כאסטיפוס לספר בלתי יאומן רב עלילות ורבת הפנטזיה.

לאחרונה אני שם לב יותר ויותר, על הרבה "סקפטיים" על סיפורי חסידים, שהתיאוריות שלהם על סיפורים יותר מפונטזים והזויים מאשר כל סיפור מופת הזוי. כגון מה שנכתב באשכולינו שהספר שבחי הבעש"ט נדפס בידי אלמנת ראם..... או כפי שכתב מאן דהו במכתבל בטאן  'היכל הבעש"ט' שלדעתו כל הסיפורים החסידיים שיש בהם סטיה מן ההלכה, הם מעשה 'מקיצי נרדמים' שבאירופה הקימו מכון סודי להדפיס סיפורי חסידות מזוייפים להטעות את ההמון... וכיוצא בהם.

על בירור יפה ויסודי על סיפור בשבחי הבעש"ט על רקע הריאליה, ראה מאמרו המצויין של אדם טלר מסורץ סלוצק על ראשית דרכו של הבעש"ט בתוך מחקרי חסידות ירושלים תשנ"ט.