לימוד דקדוק - ספרים ועיצות

באצ'י , לכן כתבתי  " חז"ל לא עסקו בדקדוק כפי הדרך המודרנית" . היה דקדוק, אבל אחר.

הדרך המודרנית הלזו בנויה על חוקים שקבעו חכמי ימי הביניים. חלקם ולא כולם. ואותם חכמי דקדוק בנו את הדקדוק בלשון על פי המקרא בלבד. (וזה כפי מה שהם ראו אצל הערבים שהתחילו בעיסוק הזה ודקדקו בלשון הערבית אך ורק על פי הקוראן , ולמצער המדקדקים שלנו חיקו את מעשי הגויים בזה .) אך על פי לשונות חז"ל נראה שדקדוק אחר לחלוטין היה בידם עם חוקים שונים אשר גרמו להם להתבטאות בצורה שאינה תואמת את חוקי המקרא כפי אשר סברו אותם מדקדקי ימי הביניים.( ולכן כל בניין ספריהם על התנ"ך ). וכבר כתבו תלמידי מנחם בן סרוק כי לשון הקדש וחוקי דקדוקיה נשתכחו מאיתנו בלתי אם מעט פליטה.( ולזאת אף הרמב"ם הודה אחר כך בספרו ). ואילו היינו בוחרים את דרכו של מנחם בן סרוק בדקדוק ( כפי שסבר אחד האחרונים המכונה ישב"ב הסופר כמדומני ) הרי שכל חוקי הדקדוק שלנו היו שונים . אלא מאי?  נוצרה איזו תערובת חוקים שהלכו והתגבשו עם הזמן עד שנחשבו כחזות הכל. ולא היא !

באצ'י אנא ראה בהקדמת המו"ל  "מחברת מנחם"  הוצאת פיליפווסקי, מה שהביא שם. ובין היתר ציין לדברי הר"ש פפנהיים ז"ל בספרו יריעות שלמה, ובספרו חשק שלמה.  ראה כאן ויאורו עיניך , וכמעט חובה להיות מודע ולשמוע גם את דבריו :http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=5881&st=&pgnum=4  שהם לא כפי שהרגילו אותנו עד כה. אך לעניות דעתי הם מייצגים את הגישה הקדמונית של עם ישראל בטרם הושפעו מתרבות הערביים.

אני לא כל כך מבין מה מוטי מתלהב כל כך מהשפעות חיצוניות (לא רק באשכול זה) כאילו היו חידוש מופלא. השפעות חיצוניות הן חק טבעי בלתי נמנע, השפעות זרות אינה סיבה לחשוב שהתרבות היהודית היא פחות ייחודית כי בדרך כלל הן הדדיות, אם כי ההדדיות היא לא תמיד מידתית. השפעה חיצונית לא אמורה להוות סיבה לרחק ולא לקרב. אינני בטוח עד כמה 'הגישה הקדמונית' היתה מקורית ולא מושפעת.