הגולם: נס בירושלים / סיפור

נס בירושלים

סיפור שהיה לפני כמה שנים.

אשה אחת, ירושלמית בת כך וכך, סבלה מבעיה חמורה באיזון השינה, מה שגרם לאירועים מביכים ביותר.

בשבת בבוקר, כשהיתה מביאה טשולנט לשולחן - היתה נרדמת באמצע הדרך.

כשהלכה לישון - באמצע הדרך כבר נרדמה.

כשאכלה אגוזי קשיו - באמצע האגוז נרדמה.

כשהתרחצה - היתה נרדמת בעוד הסבון עליה.

לא ידעו מה לעשות. ישבו על המדוכה, עמדו על המדוכה, קפצו על המדוכה, ואין עצה ואין תבונה.

שאלו לחכמים ולא ידעו, שאלו לתינוקות ולא ידעו, עד שבא רב אחד גדול וענק, אשר גדלותו בתורה כגודל עוג מלך הבשן בגשמיות, ככל רז לא אניס לו, ואמר להם כך:

עד תשעה באב, זה יעבור.

האמינו וקיבלו.

אותה שנה, כמו שנה זו היתה, שתשעה באב חל במוצאי שבת, וראש חודש אב חל בשבת.

במוצאי שבת של ראש חודש אב, בעת שהבדילו על היין, נזכרו שאשכנזים הם להרע ולהיטיב, ודרך אשכנזים שאינם שותים מיין הבדלה.
יש כאלו שנותנים לקטן לשתות, ויש כאלו שטועמים מעט ומחזירים לבקבוק.

בעל הבית, שלא מצא תינוק בסמוך לו, שתה מעט מיין ההבדלה, כדי שלא יוציא שם שמים לבטלה, ולא תהיה ברכתו לשוא, ואת כל יתר היין אשר בגביע החזיר אחר כבוד אל הבקבוק, מוכן ומזומן לשבת הבאה.

עבר שבוע, והגיע שבת ח באב.

בליל שבת, הביאו את בקבוק היין, קידשו עליו וחילקו לכל המסובים.

וכיון ששכחה מצויה היא בעולם, שתו כל בני הבית מלא לוגמיהם מהיין.

מיד אחרי הקידוש, התחיל שיער זקנה של בעלת הבית לצמח, שהרי מיין הבדלה היה היין. סנטימטר בדגים, שני סנטימטר במרק, ובקינוח היה לה זקן כשל רון ארד.

כל אותו הלילה, בליל שבת, תהתה האשה ולא הצליחה להרדם, כי לא היה מנוח לנפשה - האם כשישנים שמים את הזקן מעל לשמיכה או מתחת לשמיכה.

מאותו היום, שוב לא היתה נרדמת בקלות, אלא היתה מהרהרת לה בשאלה הרת גורל זו.

וכך התקיימו להם כל דברי הרב המקובל.

ויש ליישב בדוחק.

את רמת הסיפור עוד ניתן איכשהוא לבלוע,
אבל איזכור רון ארד יש בו טעם מאוד גרוע.

אגב איזכור שטות צמיחת הזקן משתיית יין הבדלה, עלה בדעתי רעיון דחוק מנין צצה הבלותא זו, והוא שמקור הענין שאין לנשים לשתות יין הבדלה בשל"ה מסכת שבת - פרק תורה אור (מ) וז"ל:

עוד כתב וזה לשונו, וכבר ידעת מה שארז"ל (סנהדרין ע, א) בסוד העץ שחטא בו אדם הראשון גפן היתה, ואמרו (בר"ר יט, ה) מלמד שסחטה ענבים ונתנה לו, והם סורי הגפן נכריה קובעת כוס התרעלה כוס חמתו, וכנגד זה בא לאשה דם נידות סוד הזוהמה שהטיל הנחש בחוה. ולפי שנתכוונה להבדיל מאדם על ידי היין, אין הנשים טועמות יין של הבדלה. ועתיד הקב"ה להתפשט מן הקליפה ולהראות לישראל פנים בפנים בלי שום מחיצה, כענין שכתוב (ישעיה ל, כ), ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך, וזה יהיה בזמן שיתקיים מה שכתוב (ישעיה כה, ח), בלע המות, וכתיב (ישעיה כד, כג), וחפרה הלבנה ובושה החמה, סוד השר הידוע ובת זוגו, ואז יתקיים בשני האורים, והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא (ישעיה ל, כו), עכ"ל:

והאמת אגיד שמשפט זה  ולפי שנתכוונה להבדיל מאדם על ידי היין, לא זכיתי להבין הקשרו לכל הקטע, ואולי מישהו כאן יסבירנו. אולם חושב אני, פן אולי ושמא, כפי שאני לא הבנתיו, כן לא הבינו שטיא בר שטיא, ופירש, שאינה שותה מהבדלה כיון שהתכוונה להיבדל מאדם על ידי היין, כלומר שביקשה להדגיש את הבדלי המינים על ידי היין, ולכן לא תשתה. ואם תשתה, יהיה עונשה שיקרה היפך מה שביקשה לעשות על ידי היין, והיינו שיצמח זקנה וכך לא ידעו אם Women היא או דילמא
Man .

ואפילו לכלל דוחקא לא עיילא האי פירושא.

את רון ארד דווקא בלעתי.

אבל מה המסר? (בשלמא לבח"ח-להעלות חיוך על פני עם קודש, ניחא. אך מה לכאן?)

מכאן ואילך התיקון: קראתי כעת את דבר הפורום והבנתי תשובה לשאלתי.

'דבר הפורום

שלום וברכה

נראה שזקנו של רון ארד הוא אובססיה אצל הגולם.
ראו גם כאן:
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2459162&whichpage=#R_0

אגב שחיפשתי האם נידון הגולם מפראג בפורום הגעתי לאשכול זה, ואילו היה הגולם ההוא כגולם דנן ודאי שהיה מביא הרבה תועלת.

אבל לגוף המעשה ראה בארחות רבינו (הקה"י) ח"א ק"כ, מעשה בדיוק כה"ג, שהחזיר יין הבדלה לבקבוק אע"פ שמקדשין בו וכו' עם השמועה בענין הזקן.

בנידון של הזקן והשמיכה מה מנהג בנות ישראל בזה?