יוסיפון,מלחמות, קדמוניות היהודים

הביוגרפיה שכתב דזמונד סיוורד על יוסף בן מתתיהו, מצדה וחורבן יהודה ("הבוגד בירושלים", הוצאת זמורה ביתן, מאנגלית: ירון בן עמי) היא כמעט בהכרח חיבור היסטורי נפלא. יוספוס פלוויוס בשמו הרומאי המשובש הוא דמות כל כך מדהימה ובעלת ביוגרפיה כל-כך בל-תיאמן עד שאי אפשר כמעט להחמיץ אותה, ואכן סיוורד לא החמיץ. בהתבסס על כתביו של בן מתתיהו עצמו (שהרי אין כמעט מקור אחר מאותה תקופה) מספר סיוורד שוב את הסיפור על היהודי שהיה מפקד המרד בגליל, התחבא עם לוחמיו במערה, וכשהחליטו כולם להתאבד, כדי לא ליפול בשבי הרומאי הנורא (ממש כפי שקרה אחר כך במצדה, על פי תיאורו של בן מתיתיהו על סמך עדות שתי הנשים שנמלטו מן ההתאבדות הקיבוצית ההיא ) , חזר בו מכוונת  ההתאבדות, הוסגר לרומי, קנה שם את ליבו של אספסיאנוס, שהפך בהמשך לקיסר רומא, כפי ששנים קודם לכן  קודם לכן, בשהותו הקודמת ברומי בצעירותו, התיידד עם  פופיאה, אשת הקיסר נירון, שהיטיבה איתו. וזוהי כמובן רק נגיעה קטנטנה בתולדות חייו של מי שהעיד בין השאר עדות היסטורית יחידה במינה על ישו, ולכן בין השאר הפך ליקיר העולם  הנוצרי. כל זה ידוע מכבר (תפתחו כל תמצית אנציקלופדית עליו, מהאנציקלופדיה העברית עד ויקיפדיה, ותהיו מרותקים לא פחות מאשר לביוגרפיה הזאת) , אבל תמיד מענג לקרוא את הסיפור העצום הזה בפרטי פרטיו  (הכולל אגב אינספור פרטי זוועה על הזמן הנורא ההוא, שהיה רווי רצח וניאוף, התעללות, בגידה ואכזריות מזעזעת)  המעובדים בעיקר מתוך ספרו "תולדות מלחמת היהודים ברומאים", שהופיע אצלנו זה לא כבר בתרגום חדש ומעולה של ליזה אולמן  (בהוצאת  כרמל) ,אך עורר אצלנו הד מועט , כצפוי, בעולם של תקשורת אינטלקטואלית  דועכת וגוועת,  ,בערה וריקה, ותודעה יהודית אפסית (מחוץ למיגזר הדתי, על כל פגמיו ומוגבלויותיו, שממילא איננו מתעניין ב"בוגדים" מסוגו של יוספוס פלביוס). הביוגרפיה החדשה הזאת מאפשרת לשיכבה האינטלקטואלית הדקיקה של ישראלים המתעניינים במה שמעניין באמת לצלול בתענוג קריאה גדול (מומלץ בעיקר כשגשם בחוץ) אל תוך הזמן ההוא בדרך נגישה במיוחד (כי הבה נודה , "מלחמות היהודים ברומאים" , עם כל חיוניותו המפתיעה, הוא ספר שאפשר לקרוא במנות קטנות בלבד).   

(מנחם בן, מעריב)