שנינו בעירובין (יח ע"ב): "'והנה עלה זית טרף בפיה' אמרה יונה לפני הקב"ה: רבש"ע, יהיו מזונותי מרורין כזית, ומסורין בידך. ואל יהיו מתוקין כדבש ותלויין ביד בשר ודם" וכו' וכתבו התוס' (ד"ה מרורין) וז"ל: "'מרורין כזית' היינו אילן של זית, והוא מר. ואילן נמי מקרי זית וכו' יעו"ש (ועי' פסחים לו ע"א תוד"ה מה)
וכתב המהר"ץ חיות שם וזה לשונו:" עיין ש"ך (יו"ד סי' צו' סק"כ) שכתב באמצע דבריו 'ועוד י"ל דזית מקרי דבר חריף כדאמרינן יהו מזונותי מרורין כזית. ונעלם במחכ"ת דברי תוס' במקומן דרק על אילן הזית כיוונו, אבל לא על פירות זיתים. וצע"ג" עכ"ד
"ואמרתי אני - כותב הנו"ב בספרו 'דורש לציון (דרוש י"א) - דעת הש"ך מוכרחת דזית הפרי הוא מר. דאפי' אם תפרש שמה שאמרה היונה מרורים כזית, על העץ אמרה כן, שהעץ הוא מר. וכמו שהכריחו התוס' וכו'. מ"מ, אם העץ הוא מר מוכח שגם הפרי הוא מר דאי' בב"ר פר' נח (ל"ג ו'): 'מהיכן הביאה אותו? ראב"כ אמר: משבשושין שבא"י הביאה אותו. רבי לוי אמר: מהר המשחה הביאה אותו דלא טפת ארעא דישראל במבולא וכו'. רב ביבי אמר נפתחו לה שערי גן עדן והביאה אותו. א"ר אבהו: אילו מג"ע הביאה אותו לא היתה מביאה דבר מעולה או קנמון או פלסמון?! אלא, רמז רמזה לו אמרה לו לנח מוטב מר מזה ולא מתוק מתחת ידיך'.
והנה ידוע, שבבריאת העולם אמר הקב"ה: 'עץ פרי, שיהיו כל הפירות טעם עצו ופריו שוה, והארץ שינתה: 'עץ עושה פרי'. ולכך, כשנפקד אדם על עוונו נפקדה גם היא על עוונה ונתקללה. ונ"ל הטעם שלא נפקדה הארץ על עוונה עד שנפקד אדם על עוונו הוא, משום שהרי גם אחר שנתקללה הארץ, הגן-עדן נקרא 'השדה אשר בירכו ד'' לפי שהג"ע לא נתקלל, ששם לא שינתה, ושם הוא כמו שאמר הקב"ה. ולכך, קודם שחטא האדם היה האדם בג"ע ולא איכפת לן בשינוי הארץ, כי למי שינתה, לסוסים ולחמורים ויתר הבהמות וחיות? אבל אחר שחטא האדם וגירשו מן הגן לעבוד את האדמה אשר לוקח משם, אז שינוי הארץ נוגע הפסד לאדם, לכך נפקדה [אז] האדמה על עוונה. העולה מזה שבג"ע עדיין כל האילנות טעם עצו ופריו שוה.
והנה ידוע, שמה ששינתה הארץ זה השינוי הוא בעץ ולא בפרי, שהפרי טעמו בו, רק שטעם העץ נשתנה שאינו כטעם הפרי. והנה, לפי"ז אחר שהעלה הזה שהביאה היונה מעצי הזית שבג"ע הוא מר, א"כ גם פרי הזית שבג"ע הוא מר, שהרי שם טעם עץ ופרי שווים. ועכשיו לפי"ז בכל העולם כולו שחוץ לגן עכ"פ עץ הזית הוא מר. שהרי בפרי לא שינתה הארץ וטעם הפרי כאן כמו בג"ע. ואדרבה, העץ אפשר הוא מר ואפשר איננו מר. לפי שמצינו שאף ששינתה הארץ ולא הוציאה כל עץ שיהיה טעם עצו ופריו שוים מ"מ לא בכל האילנות שינתה, כמו שמצינו שלא שינתה באתרוג ופלפלין כדאי' בסוכה דף לה' וא"כ אם גם בזית לא שינתה, אזי גם זית עצו מר כמו פריו. ואם שינתה בזית כמו ברוב האילנות, א"כ השינוי הוא בעץ שאינו מר, אבל עכ"פ הפרי הוא מר כמו שבג"ע הוא מר. ושפיר פסק הש"ך שזית הוא דבר חריף שהפרי הוא עכ"פ מר. והביא ראי' מיונה, שאף שהיונה על העץ אמרה כן, מ"מ הואיל ומג"ע הביאה א"כ בג"ע שניהם בעץ והפרי מרורים, וכאן מחוץ לג"ע עכ"פ הפרי מר.
והתוס', שתירצו שהעץ מר ולא הפרי, היינו אליבא דדעה ראשונה במדרש, שמא"י הביאה. ושם, אף שהעץ מר, הפרי אפשר שאיננו מר. ובג"ע, לא העץ ולא הפרי מרורים כלל. וחוץ לגן שינתה הארץ טעם העץ למרורים והפרי עצמו טעמו עמד בו בלתי מר כלל.
העולה מזה, שדבר זה אם זית טעם עצו ופריו שוים, בפלוגתא קאי. אם נאמר שהעלה זית שהביאה היונה מג"ע הביאה, אזי בעה"ז עכ"פ הפרי מר כנ"ל וכיון שמצינו שמר באילנות הוא הזית א"כ טעם עצו ופריו שוים. אמנם, אם נימא שמא"י הביאה אזי אף שהעץ הוא מר מ"מ הפרי איננו מר כרוב כל האילנות שאין טעם עץ ופרי שוים" עכ"ד הנו"ב.
ויעויין עוד מה שדנו בשאלה זו הנצי"ב זצ"ל ב'משיב דבר' יו"ד סי' כד' ורבי שלמה קלוגר זצ"ל בשו"ת 'טוב טעם ודעת' יו"ד תליתאי תשו' ר'.
תוקן על ידי bin ב- 31/10/2008 11:01:39
