את הספר דת הציונות לא קראתי, כשהתחברתי למגזר הצה"ד הביא לי חבר את ח"ב. בחלק זה לא מצאתי שום תוכן חוץ מקללות ו"קטילות" נמוכות, עם הבטחה שבספר כתובות התשובות. מה שאכן קצת הזכיר לי את מה שציינו כאן החברים, שהספר נועד כדי שיגידו שיש ספר עם תשובות, אבל יש תקווה שאיש לא יפתח ויתעמק בו (הזכירו בהקשר זה את הספר "ויואל משה", ובדידי הווה עובדא, שכשקראתי חלקים ממנו והדברים נראו לי תמוהים, ביקשתי מחבר מקיצוני נטו"ק שנקבע חברותא בספר, ואני זוכר כמה טרחות ומניעות הפעילו על אותו אדם, כדי שלא יהין לקרוא אתי את הספר באופן שיטתי וביקורתי...)
את האתר של יואל אלחנן אני די מכיר ושם לא חיפשתי/מצאתי שקרים אלא יותר טעויות בסיסיות בהבנה של עובדות והלכות. מה שמשעשע, זה שמאוד בולט באתר, הקטע שכל המשיבים סוגדים ומנסים לאחוז בשיפולי גלימתו בכל מאמר, למרות שלפעמים הדברים מדברים בעד עצמם כטעות לא ענייניות או לא מבוססות או לא נכונות. עובדה נוספת יש לציין, שרוב הכותבים בתגובות וגם להגנת הספר או המחבר, מתנסחים באופן מאוד מאוד דומה, הם משתמשים בזלזול בכל מי שיעמוד מולם, טוענים טענות חלושות באופן מודע ועדיין מרגישים צודקים, ועל כולנה – איזו שפה מליצית מוזרה, שנועדה לשוות ערך לדבריהם, אולם לצד זאת היא לא נכונה מבחינה לשונית וגם לא מתאימה את ערמות הרפש שהם שופכים. תופעה זו גרמה לי לחשוד שכולם אדם אחד, אבל אני מודה שכבר פגשתי כמה אנשים (עם רקע תורני דל) שנטו אחרי חזן הלז ומדברים כמותו.
אביא כאן מספר דוגמות לסגנון החשיבה ה"חזני", שרואה את המציאות בפרספקטיבה שיכולה לפרנס פסיכיאטרים (חשוב לי לציין שאני מביא דברים שקראתי בעבר, כשזה עניין אותי, והכל מתוך הזכרון, אז יתכן שהשתנו דברים ואולי יש גם אי דיוקים):
יש לו מאמר שתוקף בצורה מכוערת את הטענות כביכול צה"ל מקיים מלחמת מצוה, וראייתו המבריקה, שהרי כל העניין של יישוב הארץ הוא משיטת הרמב"ן, אבל הרמב"ן בעצמו כתב בסוף סה"מ שיש מצווה שבמלחמת מצוה ישאלו את האורים ותומים. וואו איזו ראיה!
אבל בואו ננסה לתת קצת תשובות פשוטות, לא כדי ליישב – אלא כדי להסביר כמה הלוגיקה מטופשת:
א. גם אם יש מצוה לשאול את האורים ותומים, פשיטא שאם לא שאלו – אין הדבר מבטל את המלחמה מגדר מלחמת מצוה. אלו דברים פשוטים, אבל בגלל שאנחנו אוהבים מקורות, זכורני שאת הדברים כותב במפורש הרב זלמן רוטברג – אחיין של החזו"א וחבר מועצת גדולי התורה – במאמר שפורסם ב"לשמש שם אהל", ספר הזכרון לרב מ"ש שפירא, מגדולי אסכולת בריסק וחבר מועצת גדוה"ת בעצמו.
ב. הרמב"ן בעצמו כותב את המצוה של שאילת באו"ת בדרך אפשר ובאופן דחוק, כדרך ליישב את שיטתו. מהדברים עצמם ניכר שהוא יכול להסתדר בלי מניית מצוה זו ועדיין הכל בסדר.
ג. לא צריך את הרמב"ן כדי להפוך את כיבוש הארץ למלחמת מצוה, מהסיבה הפשוטה שהרמב"ם סובר שגם עזרת ישראל מיד צר זו מלחמת מצוה, וא"כ כל הפלפול מאבד מטעמו.
ד. לתלות את כל יישוב הארץ ברמב"ן ואז לשאול שאלות, זו גם דרך אווילית. הרי הרמב"ם פוסק בפ"ה מהל' מלכים שמצוה גדולה לגור בא"י וכו' וכו', אז למה לא יכול להיות שהוא יסבור שזו מלחמת מצוה? (השאלה האם לפי הרמב"ם זו מצוה מהתורה או מדרבנן, זה בכלל לא רלוונטי, כי אם נאמר כדעת המגילת אסתר שמהתורה המצוה היא רק בימי יהושע, אז גם דוד המלך לא נלחם מלחמות מצוה ושוב הפלפול מאבד מטעמו).
ה. ואם בדבר אחד אני הולך כמו הרמב"ן ובדבר השני לא, מה קרה? האם אדון חזן הולך אך ורק לפי שיטת ראשונים אחת כל חייו?
ו. ואם צה"ל הוא לא מלחמת מצוה, אז מה?
זו דוגמה אחת, ואתן עוד דוגמה: בזמנו היה מי שעורר את הטיעון שוולוז'ין נסגרה בגלל שהנצי"ב היה נגד כל אפשרות של לימודי חול. בעקבות כך, הר"א מלמד כתב מאמר שמבהיר שהדבר לא נכון וציין לספרו של שטמפפר שמרחיב בנושא זה ומתאר עובדות אחרות. כאן מגיע חזן וכותב, שהוא מביא את העובדות ממי שהיה שם וזוכר, ולא מהמקורות של הרב מלמד – הרב בר-אילן, שהיה אז בן 12 – וכאן הוא מביא ציור שלם שמבוסס על צוואתו הידועה של ר' חיים ברלין. חזן, אגב, לא מספר לנו מי זה אותו קשיש "שזוכר" שהעביר לו את העובדות.
גם כאן יש בעיה קטנה, ונעזוב את זה שגם אם הרב בר-אילן היה בן 12 הרי שזה גיל שניתן לזכור אירועים. אבל הבעיה האמיתית היא שהרב מלמד לא ציין את הרב בר-אילן אלא את שטמפפר, שמביא המון ראיות מודפסות וסרוקות שמתעדות את הנצי"ב אומר אחרת ממה שהציג חזן (ובעקיפין, לא ממש דומה לתיאורים של הר"ח ברלין). יש מכתב מצולם של כל גדולי הדור והנצי"ב בכללם, שמסכימים ללימודי חול בישיבות. בנוסף, הנצי"ב בעצמו פרסם בעיתון, מאמר שנותן לגיטימציה ללימודי חול בתנאים מסוימים. את המאמר הוא פרסם גם ב"משיב דבר" – הספר שפרסם בזקנותו, לאחר שוולוז'ין הייתה היסטוריה... כך שברור שזו הייתה עמדתו העקבית של הנצי"ב.
אלא מה, השאלה היא הסיפור עם הצוואה של הר"ח ברלין. האמת שלא ראיתי מי שהתייחס לשאלה זו ברצינות, חוץ מהרבה הערות על קיומה של הצוואה (ממתי צוואה צריכה "קיום" של בי"ד, ולמה היה כ"כ חשוב לפרסם וכו' – יש על זה אשכול ארוך למדי בעצכ"ח). לענ"ד התשובה מאוד פשוטה, וזאת ע"פ התיאורים הכואבים של הרב בר-אילן אודות היחס של תלמידי הישיבה לר"ח ברלין בעת המחלוקת. הר"ח ברלין, שהושפל ונכווה באותה תקופה, חשש שדברים יתעוררו ותיווצרנה מחלוקות סביב כבודו והתלמידים שביזו אותו, ובחר להעביר מסר מפייס, שמטשטש את ההיסטוריה ומבטל את ההשפעה של הבזיונות שעבר (חשוב לציין שוולוז'ין כן נסגרה בגלל לימודי חול, אבל הכוונה הייתה שמרוב לימודי חול כבר לא היה זמן ללמוד קודש ולזה הנצי"ב כבר לא הסכים, וגם זה קרה בגלל המחלוקת, שאחד הצדדים פנה לשלטונות... אז הצוואה אינה שקר גמור והיא מוציאה את הרוח מהמפרשים של מי שירצה להחיות את המחלוקת).
אבל סתם שאלה לאברהם חזן, הוא הרי רואה את המציאות בצורה מאוד דיכוטומית. אז האם הוא מכיר מכתביו של הר"ח ברלין להרב יונה בלומברג? האם הוא מודע לתמיכתו הגדולה של הר"ח ברלין ביישוב ארץ ישראל (והוא בעצמו עלה בזקנותו לירושלים)? איך הוא מסתמך על רב כזה???
אלו שתי דוגמות שרק נועדו להראות, גם את חוסר ההבנה הבסיסי בהלכה, וגם את חוסר הרצינות של המחבר בבדיקת עובדות היסטוריות. ושוב, בשני ה"מאמרים" האלה יש רשימת תגובות ארוכה שמהללת את המאמר ומבקשת להבין יותר לעומק (השאלות הן תמיד "הרמה להנחתה", שברור שהמחבר ציפה לשאלות כאלה). כך שחוש הביקורת של הנ"ל, ירוד מאוד.
חיפשתי עכשיו לגבי שקרים ומצאתי את המאמר הזה מהאתר של חזן, שימו לב שזו תשובה של אברהם חזן (גם כאן ניתן לראות את המאפיינים הקבועים: ברור שהוא הכותב אבל מדי פעם הוא יציין את "הרב אברהם חזן"; התשובות רצופות בהכפשות וזלזול, ויותר מהכל התשובות לא רציניות בכלל...). לגבי המאמר הזה, אעיר כמה הערות מקופיא:
א. הוא טוען שהר"ח מבריסק דאג שהרב קוק לא יקבל רבנות בליטא ולכן הוא היגר ללונדון, ואז נשאלת השאלה, הרי הרב קוק היה רב בליטא בשתי קהילות, בעידוד מרן הח"ח. תשובת חזן: או שיש מחלוקת בין הח"ח לר"ח מבריסק, או שמטרת הח"ח הייתה לעזור לאדר"ת כדי שיקבל רבנות כדי שלא יתפקר, או שהמטרה הייתה שלא יקבל קהילה גדולה וקהילה קטנה זה בסדר.
אז נעזוב את זה שהאדר"ת דחף כל הזמן את הרב קוק לתפקידי רבנות גדולים ומכובדים וגם הביא אותו לירושלים; נעזוב את זה שהאדר"ת היה חמיו לתקופה קצרה ואז הוא דחף אותו לרבנות (וגם אח"כ), כך שזה נשמע הזוי שבוחרים חתן ואז מפחדים שהוא יתפקר, ואחרי שהוא מתאלמן ממשיכים לדאוג לו למרות שמפחדים שהוא יתפקר...; נעזוב את זה שהח"ח כתב בכת"י בהקשר של הרבנות וגם דאג תמיד לכבוד הרב קוק, כך שזה מוזר לומר שהיו לו אינטרסים אחרים. נעזוב את כל השאלות העיוניות, אני רוצה רק שאלה אחת תמימה:
איך ניתן לומר שהר"ח מהבריסק מנע מהרב קוק לקבל רבנות בליטא ולכן הוא נסע ללונדון, הרי הרב קוק כן קיבל רבנות בליטא ולא היה צריך לנסוע ללונדון? האם אדם עם גרם של מוח יכול להסביר שזו סיבת הנסיעה ללונדון?!
ב. הוא דן שם לגבי כמות הכוללים שקיבלה או לא קיבלה, זה הרי טמטום שאין כדוגמתו. גם אם חצי לא קיבלו, יש מספיק רבנים גדולים שקיבלו, וקטנם עבה ממתני נושרי מרכז הרב כולל הרב שולזינגר הפגוע. הרי השם הבולט שמופיע בכל מקום הוא הרח"ל אוירבך, וכך גם הרצ"פ פראנק (שכדאי מאוד לקרוא את המכתבים שלו שפורסמו ב"מלכי בקודש", שמבהירים היטב את יחסו לרי"ח זוננפלד ואנשיו), וגם אם נניח שיש מחלוקת בין רבנים, מי השוטה לזלזל ברבנים מהצד השני.
בכל מקרה, מהדברים שם עולה שבדיעבד ודאי כולם (או רובם) קיבלו את הרב קוק, אז גם אם נתווכח עד 100 מתי זה קרה, עובדתית זה קרה.
ג. בסוף הוא דן ומלבן את השאלה למה הרב קוק לא מסביר את משתנו ביחס לציונות מבחינה הלכתית, ובכלל שואל למה הכותבים לא הביאו שום דוגמה לגאונותו של הרב קוק בהלכה... זו כמובן שאלה מטומטמת, כי הרב קוק כתב לא מעט ספרי הלכה (חבש פאר, מצות ראיה, זבחי ראיה, משפט כהן, אורח משפט ועוד ועוד), ולגבי יחסו לציונות, ובכן, הוא כתב מאמר הלכתי מאוד, כבר בחו"ל, והוא פורסם בספר "חזון הגאולה" עמ' 10.
אדם שמכיר כל פשקוויל, לא יודע דברים פשוטים כאלה?
