אחרי דפדוף עיוני בספר, לא נראה לי שכוונתם היה לחזק או לסתור דברי החיד"א ע"י הבאת ראיות משאר דברי הראב"ד או לסתור הנחה זו משאר דברי הראב"ד, הגהתם נראה רק על גופו של ענין בדברי הפירוש עצמה.
הגם שדוקא כן ראיתי בכמה מקומות שמשווים לפירוש הראב"ד הידועים לנו:
1) בפרשת נשא פיסקא ה השוו לענין הא דמדאורייתא חיוב מעשר רק על דגן תירוש ויצהר. (ומציינים לפרשת ראה פיסקא קה שישנה ראב"ד קודם החזרה ולאחר החזרה, ע"פ מש"כ בספר דרך אמונה).
2) וגם בפרשת שלח פיסקא קי, לגבי הא דאם יצא חלה לחו"ל קודם לישתו פטור, השוו לזה דעת הראב"ד בהשגות בהל' תרומות, ע"ש.
3) וכן שם בהמשך השוו לדעת הראב"ד בהל' ביכורים בהשגות, דאין חיוב זמן הפרשת חלה מנתינת המים, רק שהותר להפריש מאז.
4) ובפיסקא קטז כתבו בפירוש דדעת הפירוש דלא כהראב"ד בהשגות בהל' כלי המקדש, בהא דכהנים חייבים מיתה על עבודת הלויים, אלא כדעת הרמב"ם שם דפטורים.
וכנראה אין דברים אלו מעלים ומורידים להנחת החיד"א.
5) ומאידך בפרשת חוקת בפיסקא קכז השוו הפירוש כדעת הראב"ד בהשגות בהל' טומאת מת, דדוקא בכלי מתכות אמרינן חרב ה"ה כחלל ולא בשאר כלים כדעת הרמב"ם שם.
6) ושם בהמשך בפיסקא קכז השוו דעת רבינו דלא כבהשגות בהל' טו"מ לענין טומאת מגע ומשא בקבר סתום וחלל טפח, ע"ש
7) ומאידך השוו דעת הראב"ד בפרשת פנחס בפיסקא קלב.
8) וע"ע בפרשת ראה פסקא ק שאף השוו ללשון הראב"ד בתשובותיו.
9) ושם באותו פסיקא השוו לפירוש הראב"ד עמ"ס ע"ז, שלא כל פעם כינהו לרש"י "הצרפתי", אלא אף לפעמים רש"י סתם
10) ובהמשך בפרשת ראה פיסקא קיג השוו בדעת הפירוש דס"ל דקרא דלנכרי תיגוש היא מצוות עשה משום דלאו הבא מכלל עשה עשה, שהיא כדעת הראב"ד בהשגות בהל' מלוה, ודלא כהרמב"ם שם.
11) ועוד בפרשת שופטים פיסקא קפח לענין אכלת חלב ואומר איני יודע דהא דפטור היא דלא כדעת הראב"ד שהובא ברשב"א גיטין דס"ל דחייב.
12) ועוד בפיסקא רכט בפרשת כי תצא השוו לדעת הראב"ד שהובא בתוס' רא"ש מו"ק לענין מעקה דגג ומרפסת.
13) ושם בהמשך בדעת השגות הראב"ד בהשגות בגובה מעקה.
14) ועוד שם בהמשך בפיסקא רל השוו להא דמקיים בכרם לוקה היא דוקא כשעשה בו מעשה בקיום, וכדעת הראב"ד בתורת כהנים , הגם שזה לא לגמרי כדעת ההשגות בהל' כלאים,
15) ובפיסקא רלב שוב הביאו שהפירוש בשעטנז שזה או שוע או טווי או נוז היא כדעת הרמב"ם, ודלא כהראב"ד שם בהשגות.
16) ומאידך שוב הביאו בפיסקא רמז דדעת הפירוש היא לשיטתו ממה שהביא הריטב"א לקידושין את דעת הראב"ד דפצוע דכה נחשב מה' קהלי ולא מצרי ואדומי.
17) וכן בפיסקא רנט השוו דעת הראב"ד בהשגות בהל' איסו"ב לענין הושבת גר תושב בערי ישראל.
18) ושם בפיסקא רסא שוב הביאו דעת הראב"ד לשיטתו מההשגות בהל' אישות דיש דין אתנן גם בפנויה היכא דמופקרת ודלא כהרמב"ם בהל' איסורי מזבח, ע"ש
19) ועוד שם בפיסקא רסג דלנכרי תשיך היא עשה משום לאו הבא מכלל עשה עשה, וכדעת הראב"ד בהשגות.
20) ומאידך בפיסקא רעח הביאו שישנה משמעות דלא כדעת הראב"ד שהובא בש"מ בשם הרשב"ם דעשה דביומו תתן שכרו נחשב ללאו.
 |
|
|
