כשהמזכירה דואגת לי, האם עלי להיות מודאג?

עיקר המעשים הם בבית, ולא מה שעושים בחוץ כשכולם מסתכלים.

נחזור לענינינו. הכעס הראשון היה, מי את בכלל. זה עבר די מהר. הכעס השנייה הייתה, "את מחשיבה אותי כזו סוטה, שדמות פצפונת בגודל ס"מ על שתים יגרמו לי להסתכל"? גם זה עבר. אבל ככל שחשבתי על זה, הבנתי שמקור הכעס היה משהו לגמרי אחרת.

בלי שהיא התכוונה לזה בכלל, אני פרשתי את מעשיה כאילו שהיא אומרת, "אתה לא מסתכל עלי, אבל אל תחשוב שאתה מצליח לעבוד עלי. אני צריך לדאוג גם לך".
גם זה עבר בסוף.
כמו שאמרתי היא נאה במעשיה וחסודה בהליכותיה, ולא התכוונה בשלילי...

תוקן על ידי רמות_צאלמר ב- 04/02/2010 22:11:13

א. תגיד לרבש"ע תודה ששלח לך מזכירה כזאת (בלי התייחסות למקרה הספציפי).
ב. תגיד תודה למזכירה (עם התייחסות למקרה הספציפי).
ג. פרויד היה סתם כופר (עם או בלי התייחסות לו באופן ספציפי).
ד. טוב שהשלמת עם מה שהיא עשתה.
ה. הכעס נבע מכך שלכל אדם יש את התחושה הטבעית שהוא דואג לעצמו, וכשמישהו אחר כביכול עושה זאת יותר טוב מתפתחת אצלו הרגשת נחיתות מסויימת. (כמובן הכל נובע מגאווה, שורש כל המידות הרעות, אבל אתה ממש לא חריג, ואדרבה שתיקתך ואורך רוחך גילתה על האני הטוב שלך).