על מאמרו של ר"ד קמנצקי על ההפלאה

קראתי בסקרנות את האשכול. וכמה הערות שיכולות, אני מקוה, לתרום.

עד עתה לא הבנתי איך מצפים להכריע בויכוח/דיון כאשר השאלות לא ברורות וגם לא דרכי הראיות.

ואני מתחיל מהסוף:

ג. איך בודקים מי לוקח ממי. אתנחתא ואחרים העירו על כך. כאשר אנו מבקשים לבדוק אם תורה מסויימת נלקחה על ידי רב פלוני מאלמוני שלפניו צריך לבדוק את הנתונים הבאים, מקצתם או כולם:

1. האם הרעיון מופיע אצל שניהם. ומתי זה "אותו רעיון" ומתי לא. הרי אפילו תלמיד נוטל מרבו ומפתח או לכל הפחות כותב לפי מה שהוא מבין.

2. האם יש דמיון בניסוח.

3. האם יש מקבילות במקומות אחרים, בין לרעיון ובין לניסוח.

4. האם ניתן לעלות על אותו רעיון באופן עצמאי.

ב. כמדומה שהכל מודים שבעל "ההפלאה" היה אצל המגיד איזו תקופה. מה שלא ברור הוא כיצד התייחס אליו אז ולאחר מכן. יש מעט נתונים, עד כמה שהבנתי, על דרך תפילתו בקהילתו, שאינם חד משמעיים. אך מלבד ההצעה לבדוק אילו הסכמות נתן לאלו מחברים, מה שיכול להעיד על תמיכה במחברים חסידיים, עיקר הדיון היה על מקבילות בספריו לתורת המגיד. אך כל עוד סעיף 1 לא התברר כראוי מבחינה מתודולוגית, דומה שלא ייתכנו ראיות חד משמעיות.

א. מעל לכל, לא הוברר לי כאן מה זה "להיות חסיד". האם קבלה של אמונות יסוד של הבעש"ט? (ומה הן). האם אימוץ פסקי הלכה של החסידים? האם בכלל היו כאלו בתקופה ההיא? האם שמירה על קשר עם האדמור הרב? (כאן הוברר שהקשר ביניהם נפסק). האם תפילה לפי נוסח החסידים? עשיית מצוות, תקנות ומנהגים לפי החסידות?

המדד החיצוני של ימינו, כלומר השתייכות חברתית למוסדות ולבישת הבגדים, רחוק מאד מלהיות קריטריון ראוי לשבח. כאן אנו עוסקים בשאלות של התחום האישי והסובייקטיבי, מה אדם מאמין ומה הוא חושב (או גם מרגיש), למה הוא מחוייב (האם הוא, נניח, תורם לקידום המטלה שהבעש"ט ראה אותה כמסר משמים שקיבל בגילוי). כיון שהתחום הזה סגור עבורנו, כל עוד אין לנו תיעוד בכתב של המחבר שכתב לעצמו או לאחרים, אין לנו ברירה אלא להזדקק למה שקיים במישור הבין אישי: הנהגות. וכאן החומר מאד לוקה בחסר.

ראוי עדיין לשאול, לפי מה אנו מגדירים אדם כחסיד בכלל וכחסיד של (רב או אדמור פלוני). כל עוד אין תשובה לשאלות אלו, דרכו של ההפלאה בתקופת היותו רב, נוסף למחסור בנתונים, גם לא תאפשר לנו לענות על שאלה שאינה ברורה מלכתחילה.

הערה קטנה מאד ואני מקוה שלא קטנונית

זוגורניש (נדמה לי...) ציין למכתב הבא של החתם סופר:

עיין בירושתינו שיצא זה עתה לאור
שדחה כל השאלות על מאמרו.