מהי קנאת ה' עליה קינא פנחס?

יפה כתב פותח האשכול! הקשר בין מעשה פנחס ובין ע"ז כתוב במפורש בפיהמ"ש להרמב"ם בסנהדרין:

מכלוף

מיימוני,

א. דברי הרמב"ם שם נסובים על שימוש הלשון כלפי האל. כך שבדיוק על זה ש"ה' קרא לה קנאתי" קשה שאלת השואל (ורבים מהאחרונים).

ב. על המונחים האחרים ברמב"ם שם, חרון אף וכעס, אכן מצאו המפרשים יוצאים-מן-הכלל (ובראשם הרמב"ן בפירושו לעשרת הדברות, שמות כ ב), אך בקנאה לא ראיתי מי שמצא. ואתה?

ג. שימוש יתר במתודה שרואה בכל דבר תמוה ברמב"ם רמז וסתירה מכוונת, ואינה מתירה לשאול עליו כל שאלה, סופו מניעת כל אפשרות ללימוד המורה.
(ככלל לא ברור לי שגם סתירות מחוץ למורה על דבריו, כלומר מהמקרא או מחז"ל, הינן מכוונות. הרמב"ם בפתיחתו לא דיבר אלא על סתירות פנימיות במורה, ואף אצל ליאו שטראוס לא מצאתי שתלה סודות בסוג כזה של סתירות. יפים דברי אבן כספי בפירושו לפרק זה: "ואם חס ושלום שכח המורה, כי לא לאלהים הוא, והיה גם זה עימהם".)

ד. אלא אם כן יש לך רעיון למה יכולה לרמוז קביעה - מוטעית - כזו של הרמב"ם. אולי תחכימנו?

מיימוני, אסור לחפש סודות בכח, יש ל'חרון אף' תשובות רבות שאין מעניין הסוד, נראה שאתה מושפע מהספר של מיכי גודמן...