אוי ר' אברהם יענקב! / נתן אנשין – מגזין "משפחה"
איפה רואים היום נקיות כזאת, ישרות כזאת! להיות גם גדול בתורה, וגם ראש כולל גדול שרבים מהלומדים בקיאים בכל מכמני התורה; להיות גם מנהל מוסד חינוכי ענק – ועם זאת להיות כה נקי מכל אינטרס אישי, חף מכל בדל של פוליטיקה, עם תום לב כזה – איפה אפשר למצוא היום 'גדול' שכזה?!
אוי ר' אברהם יענקב, הלא סימלת את שפלות הברך הירושלמית האמיתית! שום גינונים של כבוד, שום השקעה בקידום אישי. רק דיקדוקי מצווה ועסק בתורה לשמה ממש – זה מה שעיניין אותך בקרוב למאה שנותיך הזכות והמצוחצחות.
אני זוכר 'שמועס' שמסר בפני בני ישיבת הבחורים 'עטור רבנים' שבה למדתי. הוא אמר אז: "דעו לכם כלל גדול, אדם שסבור כי הוא מושלם בתחום כלשהו - יתדרדר במשך הזמן באותו תחום, כי הרי הוא 'מושלם' בכך ואין לו צורך לעבוד על כך... ולהיפך, אדם שסבור כי הוא לקוי בתחום מסויים, הוא ישתפר כל הזמן באותו תחום, משום שהוא יודע תמיד כי עליו לעבוד על כך".
כזה היה ר' אברהם יענקב, וסליחה שאנו מכנים אותו כך, כי כך הורגלנו ב'עץ חיים'. התהלך תמיד עם ביקורת עצמית: שמא הוא מרמה את עצמו, אולי הוא באמת לא צודק... היתה תקופה של ויכוחים בהנהלת 'עץ חיים', והוא פשוט שכב חולה בבית מרוב עוגמת נפש ומחוסר עוז לעמוד על דעתו.
תארו לכם, ענק בתורה שיושב ולומד בהתמדה כבחור צעיר במשך כל ימיו, עומד ומדבר עם אדם פשוט, ולרגע נדמה לו שבטעות הוא התיז טיפת רוק על בגדו – ומיד הוא מבקש ממנו שימחל לו... ירא מגזל כמו מאש. "פעם הוא עמד ודיבר איתי", מספר אחד מלומדי הכולל. "ראיתי שהוא מסתכל על החלאט שלי שוב ושוב, עד שהחל להביע בפני חשש שמא נגע בי באצבעו הפצועה והזיק לי"...
היו יחידי סגולה בירושלים שרק אותו שאלו שאלות בהלכה שכן לא מצאו ירא וחרד כדוגמתו. אך הוא היה גם בקי ב'שולחן ערוך החמישי'. את כל ה'נערווים' בקיום המצוות הוא הכיר לפניי ולפנים, וידע לייעץ בנושאים האלה לעילא ולעילא. היה אברך אחד בכולל שעליו כתב בהמלצתו 'ירא שמים מרבים'. הלה הרגיש תמיד חופשי לשאול אותו שאלות מסוג זה, ורבי אברהם יעקב ידע לקלוע השערה לכל החומרות היתירות של האיש, עד שפעם אחד אף אמר לו כי לא כדאי שיעסוק בתחום הלכתי מסוים...
אבל פשטות שכזאת, אמונה מוחשית שכזאת - ואיזו ציפייה לגאולה היתה לו! "פעם אחת", מספר לנו הרה"ח ר' אפרים נחמן אנשין שלמד במשך שנים רבות ב'עץ חיים', "הוא קרא לי מהכולל למשרד הישיבה, וביקש ממני שלא לגלות לאיש את אשר הוא עומד לומר לי: 'נדרתי נדר, ואני רוצה להתירו בפני שלושה. לפי הדין, צריך לפחות אחד מהמתירים לדעת באיזה נדר מדובר'. כאן גילה לי כי הוא קיבל על עצמו מכבר שלא להסיח דעתו מהציפייה לגאולה, אך ברבות הימים הוא נוכח לדעת כי הדבר קשה לו" - - -
את הציפייה השלימה לגאולה השלימה, קיבל מאביו רבי זלמן, שהיה לו יד ושם בקרב מקובלי ירושלים שנהגו להתאסף אחת לשבוע ולדבר מענייני הגאולה.
שיעורים נפרדים היה מוסר כל שבוע לכל קבוצה מבני הכולל, צעירים לחוד, מבוגרים לחוד, וכן הלאה. ר' אפרים נחמן מספר בהתפעלות רבה, באיזו גישה אמונית היה ניגש רבי אברהם יעקב לכל שיעור; הוא היה מרצה את חקירתו בפשט הגמרא, ולאחר מכן היה פותח את החומש ואומר בתום לבב ובכיליון עיניים: "ובכן מה רצה כאן ריבונו של עולם שנעשה לפי דברי הרשב"א הללו?"... עם אמונה ברורה כל כך, כאילו הוא שואל מריבון כל העולמים: 'מה אתה רוצה שאגיד עכשיו לבני החבורה?!'...
"באיזו הכנעה בפני כל פסוק, באיזה ביטול בפני כל דיבור תוספות, היה עומד רבי אברהם יעקב. ואף שהיה ליטאי מבטן ומלידה, היה נוהג בחסידות בכל מקום, עד שבני משפחתו קראו לו 'חסיד', כך העיד בעצמו", אומר ר' אפרים נחמן.
עמדו ודיברו פעם בישיבה על מושגים של קדושה פרישות. סיפרו לו על איזו התנהגות מלאכית של אחד החסידים מהדור האחרון, והחל ממש לרעוד מהתרגשות. "איי איי איי גיוואלד", מילמל שוב ושוב, כמי שנכסף ומתגעגע: 'אימתי יגיעו מעשיי למעשיו של חסיד זה'...
פעם דיברתי עימו על כמה וכמה חומרות יתירות שיש לי", מספר אחד מוותיקי עץ חיים, "אמרתי לו שהחומרות מבלבלות אותי ואינן מניחות לי; אימתי איפטר מהן?. אמר לי: 'אולי דווקא את זה רוצה ממך ה'? הזכיר את מאמר התנא בפרקי אבות: 'אל תאמר לכשאפנה אשנה; שמא לא תיפנה' והוסיף: 'אולי התפקיד שלך זה ללמוד תורה ולעבוד את ה' באופן של 'לא תיפנה'?!' "
אחד המקורבים אליו מספר כי התייעץ עימו הרבה בענייני יראת שמים, ומכל דבריו בלט ה'עבד ה'' המשמש את קונו ביראה ופחד. "הוא הדריך אותי לשים לב לכל דבר קטן שאני עושה. פעם יצאתי מהדלת הראשית של ההיכל, והיא נטרקה תוך חבטה עזה. כשחזרתי, קרא לי ואמר לי שיש להיזהר במעילה בהקדש, שכן הצירים מתקלקלים מחבטה כזאת. רציתי לגשת ולראות אם אכן התקלקל משהו, אך הוא עצר בעדי: 'איש אינו חייב לדעת שהערתי לך על כך'... כך גם העיר לי להסיר את רגלי מהספסל 'גם אם יתיישב כאן אדם אינו מקפיד על ניקיון בגדיו, הרי יצטרך למסור את הבגד למכבסה מוקדם יותר, וזה יגרום לו נזק כספי", אמר בפשטות.
"כל שאלה בהלכה שהייתי שואל אותו, היה אומר לי: 'הרי אינך 'באלעבאס' - בוא ונלמד יחד את העניין בפנים'. פתח שולחן ערוך והראה לי את כל הדיעות לכאן ולכאן עד שהתבאר הענין".
מתמיד עצום היה מנעוריו. אף לאחר נישואיו, עם בת רבי ישראל לוריא, היא מנעה ממנו כל טירדה, כדי שיוכל להתמסר ללימוד התורה. בימי שישי היה יושב ולומד בבית המדרש עד סמוך לשבת, וכששמע את הצפירה, עלה הביתה, לבש את הקפטן ואת השטריימל, והלך לבית הכנסת.
כשהיתה אשתו יולדת, היתה חמותו באה אליו לביתו להיות עם בתה ולשרתה במשך כמה שבועות, והיתה שולחת את 'אברהם יענקל' לחדר אחר לישון, כדי שלא יופרע מבכיו של התינוק, ויוכל ללמוד למחרת היום בראש צלול.
בשעתו אמרו בירושלים על רבי אברהם יעקב זלזניק, שהוא אחד משלושה גדולי התורה בירושלים, שתורתם נזקפת לזכות נשותיהם.
מעצם תפקידו היה רבי אברהם יעקב אחראי על הישיבה לבחורים 'עטור רבנים'. למותר להזכיר שהיו בישיבה בחורים שהלימוד לא היה הצד החזק שלהם והיו עושים מעשי קונדס, אך הוא מעולם, אבל מעולם, לא הרים את קולו על מישהו ואף לא קרא לשום בחור לסדר. הוא הגביל עצמו אך ורק למסירת שיעורים ולשיחות מוסר.
בשיחה מוסרית אחת רצה לעורר את ליבנו לעמל בתורה. סיפר לנו על אברך שלמד ב'עץ חיים' בעבר שנמצא עוסק דווקא בחלק השני של מסכת 'בבא בתרא', למרות שהכל למדו את המסכת כסדרה. "שאלתי אותו מדוע אינו לומד מההתחלה. השיב לי, כי הוא מרגיש 'כפיית היצר' בלימוד הפירושים הארוכים של הרשב"ם המופיעים דווקא בחלק השני של המסכת". הוא לא הזכיר את שם האברך, אך נודע לי אחר כך כי היה זה הגה"צ רבי שמואל שפירא זצ"ל, מגדולי חסידי ברסלב.
הוא היה מעין דוגמא של ה'חפץ חיים' בפשטות התייחסותו לגן-עדן, לגיהנום, ולמשיח צדקנו שיבוא במהרה - ועל הכל הענווה הכנה שלו. היה כה מעורב בדעת עם לומדי הכולל, עד שלא היה ניתן להבין איך הוא מתאים לשבת ב'מזרח' על כסא וסטנדר מיוחד כראש ישיבה; זה כלל לא היה אופייני לו... לולא הירושה שירש מאביו בהנהלת 'עץ חיים', ספק גדול אם היה איש יודע ושומע ממנו ומגדולתו בתורה וביראה.
שתי פיאות חלקות לו גולשות על לחייו, עיניו ממצמצות מרוב מחשבות, פניו ביישניות, תמיד מהלך במרוצה, כאילו עליו להספיק עוד הרבה... מדבר בקול טבעי ושקט, אינו מתרעם על איש, בגדיו נקיים מכל רבב, ראשו כפוף מעט כלפי מטה, והוא בעיני עצמו כילד קטן הלומד עדיין בחיידר...
רק מי שהכיר את אורחו ורבעו, יכול להבין שגדולים כדוגמתו - היו אולי בודדים, ובוודאי שלא יהיו עוד.
